ע"א 3199/93

תקציר

בסיכומו של דבר, עניינו של המערער נחל הצלחה חלקית, כאשר בית המשפט קיבל את הערעור בשני עניינים ספציפיים: "פרשת היתר הבניה" וחוסר המעש של המערער בפתיחת חקירה נגד התובע העירוני בחיפה. אשר על כן, בית משפט קמא יבחן מחדש את הפיצוי שייפסק למערערת. עם זאת, הערעור על היבטים אחרים של החלטת בית משפט קמא נדחה. ידיעות אחרונות, המשיב, נדרש לכסות את שכר טרחת עורך הדין של המערערת בסך 10,000 ₪. השופט מ' חשין והנשיא לשעבר מ' שמגר הסכימו עם פסק הדין והדגישו את חשיבותו של חופש הביטוי תוך שמירה על איזון עם זכויות אחרות. הם הפנו לעקרונות של New York Times Co. v. סאליבן, הדגיש כי ביקורת על התנהלות רשמית חייבת לדבוק באמת כהגנה מפני הוצאת דיבה, ולהבטיח שההצהרה לא נאמרה בזדון ממשי. השופט שמגר ציין את הצורך של כלי התקשורת לנהוג בהגינות ולאפשר למושא הביקורת להציג את עמדתו. כאשר התקשורת אינה מפרסמת תגובות או התפתחויות רלוונטיות, כגון החלטה רשמית לסגור תיק בשל היעדר ראיות מספיקות, הדבר עלול לשקף הטיה או דיווח סלקטיבי. חוק איסור לשון הרע, ובמיוחד סעיף 17, קובע דחייה של הגנת תום לב כאשר לא מתפרסמים תיקונים או הכחשות, ומדגיש את הרלוונטיות הרבה יותר של הודעה רשמית של הרשויות. אמנם לא הועלתה דרישה לפרסום על ידי המערערת במקרה זה, אך אי דיווח על החלטת התובעת מזמין סנקציה דומה לאי פרסום תגובה, תוך הדגשה כי אמיתות חלקיות פוגעות בטענות תום הלב. בכך תומך פסק הדין בהחלטתו של השופט גולדברג תוך הדגשת משמעותה ואחריותה הרחבה יותר של התקשורת בחברה חופשית.