ע"פ 663/95

תקציר

המערערים, שהיו נאשמים בתיק פלילי בפני בית משפט השלום בחיפה, ערערו על שתי החלטות הנוגעות לגילוי. ההחלטה הראשונה דחתה את בקשתם לסיכומי עדויות עדים טרם חקירתם או לפחות למסגרת כללית לחקירה. ההחלטה השנייה דחתה את בקשתם לעיין במסמכים הקשורים לכאורה לתיק, אשר לדעת המערערים מהווים "חומר חקירה". בית משפט קמא דחה את שתי הבקשות, והמערערים ערערו. בית המשפט המחוזי קבע כי על המשיבים לספק למערערים מסגרת לחקירת עדים שאינם בשליטתם, וכן להגיש מסמכים מסוימים לעיון כדי לקבוע אם הם מהווים חומר חקירה. המערערים יהיו רשאים לעיין במסמכים הנחשבים לחומר חקירה, ואילו המשיבים לא יוכלו להגיש לראיות מסמכים שלא הציגו בפני המערערים. פסק דין זה התבסס על סעיפים 74 ו-79 לחוק סדר הדין הפלילי, עקרון תום הלב בהליך הפלילי וסמכותו הטבועה של בית המשפט. השופט הדגיש את החשיבות של הבטחת יכולתם של המערערים להכין את הגנתם כראוי. אשר לבקשה לסיכומי עדות, פסק בית המשפט לטובת המערערים וחייב את המשיבים לספק מסגרת כללית לחקירת עדים שאינם בשליטתם. עוד נקבע בפסק הדין כי על השופט קמא לקבל ולבחון את המסמכים כדי לקבוע אם מדובר בחומר חקירה, ובכך להבטיח משפט צודק. ההחלטה נועדה לאזן בין זכותם של המערערים להכין הגנה לבין זכותם של המשיבים למשפט הוגן.