סע"ש 68035-01-17

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת התובע כנגד מספר נתבעים בגין זכויות עובדים ותשלומים המגיעים לו לכאורה במהלך עבודתו. התובע טען כי כל הנתבעים היו מעסיקיו המשותפים ולכן יש להטיל עליהם את האחריות לשכר, להטבות ולפיצויי הפיטורים שלא שולמו. בית הדין בחן את יחסי העבודה והגיע למסקנה כי הנתבעת 2, פלינר, לא הייתה מעסיקתה של התובעת אלא מעסיקה משותפת עם הנתבעים 1, 4 ו-5. השופטים ביססו החלטה זו על מספר גורמים: ההסכם החוזי בין נתבע 2 לנתבע 1, עדותו של התובע כי לא היה לו קשר אישי עם נתבע 2, היעדר טרוניות שהופנו כלפי נתבע 2 ואופי עבודתו של התובע שדרשה מיומנות ורישיון מיוחדים. מנגד, בית הדין מצא כי יש לראות בנתבעת 1, יחד עם הנתבעות 4 ו-5, את מעסיקיו המשותפים של התובע לאורך כל תקופת עבודתו. השופטים ביססו את החלטתם על הראיות הבאות: חוסר אותנטיות ולגיטימציה ביחסי העבודה בין התובע לבין נתבעים אלה, אי מתן הסבר מלא לתובע על הגורמים המעורבים בהעסקתו, ואי תשלום זכויותיו על פי דיני העבודה המגנים. בנוסף, קבע בית הדין כי הנתבעת 1, כמעסיקה האחרונה, אחראית לתשלום שכרה ותגמוליה שלא שולמו לתובע, בהתאם לחוק הגנת השכר. השופטים חישבו את שכרו שלא שולם, גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, הפקדות לקרן השתלמות, פדיון חופשות, דמי הבראה ופיצויי פיטורים, בסך כולל של 64,586.96 ₪. בית המשפט הורה לנתבעים 1, 4 ו-5 לשלם לתובע סכום זה, בצירוף הוצאות משפט בסך 8,000 ₪, בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. כמו כן ניתנה להם הזכות לנכות כל סכום שהופקד לקופות הגמל של התובעת וסכום של 5508 ₪ להודעה מוקדמת. התובע היה זכאי גם לשחרר את הכספים שנצברו בתוכנית הפנסיה שלו.