תמ"ש 52404-06-18

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים כי חשבון בנק שניהל המנוח היה על שמם בלבד וכי צירוף שני בניהם כבעלים נוספים לא היווה מתנה. החשבון נפתח בשנות השבעים על ידי המנוח ומנוהל על ידם בלבד במשך כשלושה עשורים. הבנים צורפו כבעלים מטעמי נוחות בלבד, כדי לסייע להורים הקשישים בענייניהם הכספיים, ולא כמתנה. הדבר נתמך בכך שרק בן אחד ביצע פעולות בחשבון, והשני לא הראה כל אינדיקציה להחשיב את החשבון כרכושו בכך שלא משך או הפקיד בו כספים. חוסר המעש של הבנים בחשבון, יחד עם מצבם הבריאותי הרעוע של ההורים והצרכים הכלכליים העתידיים הפוטנציאליים, מצביעים על כך שהחשבון לא נועד לשמש במתנה. נטל ההוכחה, שהוא משמעותי במקרים מסוג זה, לא עמד בעדותו המעורפלת והשמיעה של הנאשם, שגם היא לא הייתה עקבית. טענתה כי החשבון היה מתנה לשני הבנים אינה נתמכת ונדחית. הזכויות בחשבון הבנק שייכות אפוא לעיזבון הנפטר בלבד, כאשר היתרות בעת פטירתו שייכות כולן לנכסי העיזבון. הוצאות ושכר טרחת עורך דין נפסקים גם לתובעים. פסק דין זה יוגש באופן רשמי לגוף הבנקאי הרלוונטי, תוך השמטת פרטים מזהים כלשהם כדי להגן על פרטיות הצדדים.