תו"ב 44554-07-22

תקציר

על בית המשפט לקבוע תחילה מהו תחום הענישה המתאים, תוך התחשבות בערכים החברתיים שנפגעו, מידת הפגיעה, מדיניות הענישה הנהוגה והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לאחר מכן, עליה לגזור את דינו של הנאשם בהתאם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לעבירה. העונש המרבי על אי ציות לצו בית משפט זהה לעונש על עבירות אחרות לפי חוק התכנון והבניה, אך הראשונה נושאת חומרה רבה יותר בשל הפגיעה בערכים מוגנים והנצחת הפעילות העבריינית. הנתבע הודה באשמה אך טען כי התובע אחראי להריסת המבנים המוזכרים בכתב האישום. עם זאת, בית המשפט קבע כי היה על הנאשם להרוס אותם ולא ניתן לפטור אותו מאחריותו. הפגיעה בערכים מוגנים נחשבת מתונה, ועמדתו העונשית של התובע מקלה. בית המשפט אינו יכול להימנע ממימוש התחייבות קודמת שהוטלה על הנתבע, ובהינתן הניסוח הברור של ההתחייבות, יש להפעילה. התובע אינו עותר לעיצום כספי נוסף מלבד ההתחייבות הקיימת, וטיעוני ההגנה לגבי נסיבות אישיות אינם רלוונטיים שכן התובע אינו מבקש רכיב עונשי משמעותי. לפיכך, בית המשפט מטיל חודשיים מאסר על תנאי, מפעיל את ההתחייבות הכספית הקודמת בסך 100,000 ₪ ומוסיף התחייבות כספית בסך 50,000 ₪ למשך שלוש שנים. לנאשם זכות ערעור כדין.