עת"מ 40911-05-18

תקציר

העותר קיבל תחילה רישיון עסק להפעלת מזנון, אשר נשלל מאוחר יותר על ידי ראש העירייה, בטענה שהונפק בטעות. החלטת ראש העיר התייחסה לסעיף 7ג לחוק רישוי עסקים, המתיר שלילת רישיון, ונתנה לעותר הזדמנות לבקש שימוע. בקשתה של העותרת לשימוע לאחר מכן זכתה להתעלמות, ושלילת הרישיון אושרה על ידי רשות הרישוי, הן בנימוק של הגנה על אינטרס מסחרי של בלעדיות שהובטח לעסק אחר במסגרת מכרז, והן בשל הפרת חוקי התכנון והבניה. על החלטת רשות הרישוי הוגש ערעור בבית המשפט, והיא נפסקה לטובת העותר. השופט קבע כי השלילה הראשונית על ידי ראש העיר אינה חוקית, שכן רק לרשות הרישוי יש סמכות לשלול רישיון, וראש העיר לא הביא כל ראיה לכך שהוא מחזיק בעמדה זו. כמו כן, לא נערך לעותר שימוע לפני הביטול, בניגוד לדרישות סעיף 7ג לחוק רישוי עסקים. עוד קבע השופט כי החלטת רשות הרישוי התבססה על הנחות שגויות, שכן העותרת לא הפרה את חוקי התכנון או הבנייה – המחסן נבנה בהיתר בנייה תקף והעותרת החזיקה בהיתר לשימוש חורג, שהיה בתוקף עד אפריל 2019. השופט קבע כי ההחלטה לשלול את רישיון העסק של העותר הייתה בלתי חוקית וגבה מהמשיבים, ובהם העירייה, 35,000 ₪ שכר טרחת עורך דינו של העותר, בנוסף להוצאות משפט.