ע"ע 40612-05-22

תקציר

המקרה נסוב סביב מעמדו של מנהיג תורה בשכונה, שסיפק שירותי דת לקהילתו במשך כעשרים שנה, תחילה כמתנדב ולאחר מכן כעובד לכאורה. המשיב התמודד במכרז שפרסמה המועצה הדתית פתח תקווה ("המועצה") לתפקיד רב השכונה, שהיה בהתנדבות וללא שכר. המשיב נבחר, אך המועצה לא אישרה את בחירתו בשל אילוצים תקציביים, והובהר לו כי תפקידו יישאר ללא שכר. המשיב המשיך לשמש מורה דרך בשכונת מגוריו, וכשבע עשרה שנים לאחר מכן תבע את המועצה ואת מדינת ישראל, בטענה כי הוא עובד המועצה ולכן זכאי לשכר עבודה ולהטבות כספיות אחרות. בית הדין לעבודה קיבל את התביעה והורה למועצה ולמדינה לשלם למשיב סכומי כסף שונים. הן המועצה והן המדינה ערערו על פסק הדין. הסוגיה המרכזית שעמדה על הפרק הייתה האם יש לראות במשיב מתנדב או עובד, במיוחד לאור העובדה שלא מונה לרב שכונה על פי הדין החל, בשל היעדר אישור תקציבי לתפקידו. בית המשפט פתח וציין כי אדם אינו יכול להיחשב רב שכונה, שכן הליכי המינוי לא ננקטו במקרה זה. לאחר מכן פנה בית המשפט לבחון האם יש לראות במשיב מתנדב או עובד, והתווה מבחן מקיף לאותנטיות וללגיטימיות, המתחשב במניע שעמד מאחורי ההתנדבות הנטענת ובאופי הפעילות. לדברי בית המשפט, מעשיו של המשיב היו התנדבות אותנטית ולגיטימית, שכן הוא פעל מתוך תחושת שליחות ציבורית ולטובת קהילתו, ולא לקידום אישי או במסגרת הסדר רחב יותר. בית המשפט הדגיש כי התנדבות במגזר הציבורי עשויה להיות לגיטימית, במיוחד בפריפריה של השירותים הציבוריים, ואינה חסינה מבדיקת אותנטיות ולגיטימיות. בית הדין מתח ביקורת על בית הדין לעבודה שלא ערך בדיקה מעמיקה של הנושא והסתמך על עובדות עקיפות. עוד ציין בית הדין כי תקופת כהונתו הארוכה של המשיב אינה מעידה על קיומם של יחסי עבודה, במיוחד בהתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה. לפיכך התקבלו הערעורים, בוטל פסק דינו של בית הדין האזורי ונקבע כי המשיב הוא מתנדב ולא עובד המועצה. עם זאת, בית המשפט הדגיש את הצורך במציאת פתרון מכובד למצבו של המשיב, נוכח תקופת כהונתו הארוכה כמנהיג תורני בקהילתו, והשאיר את הדלת פתוחה לצדדים למצוא פתרון מוסכם, במיוחד לתקופה שחלפה מאז הוגשה התביעה.