ע"פ 27484-03-11

תקציר

המערער זוכה מעבירות הקשורות לשימוש בלתי חוקי בקרקע לאחר שהתביעה חזרה בה מהאישום בעקבות בעיה פרוצדורלית בהגשת ראיות. לאחר מכן עתר המערער לבית משפט קמא בדרישה להוצאות ופיצויים מהמשיב, בקשה שנדחתה. על הכחשה זו הוגש ערעור, בטענה כי ראיות התביעה אינן מספיקות ובלתי סבירות, וכי התנהלותו של המשיב הייתה זדונית או רשלנית. ערכאת הערעור הכירה בליקויים בחקירת המשיב ובהצגת הראיות, אך לא מצאה אותם קיצוניים או בלתי סבירים. המערער לא הוכיח כוונת זדון או רדיפה, והזיכוי לא התבסס על קביעה שיפוטית של חפות. באיזון בין פגיעתה המוגבלת של המערערת לבין האינטרס הציבורי, קבעה ערכאת הערעור כי שלילת ההוצאות והפיצויים על ידי בית משפט קמא הייתה מוצדקת. הערעור נדחה, והחלטת הערכאה הנמוכה יותר נותרה בעינה.