ע"פ 5825/97

תקציר

המערער הורשע ברצח לאחר חקירה מורכבת, בה הכחיש תחילה כל מעורבות אך בהמשך שינה את גרסתו מספר פעמים. בתחילה, הוא הכחיש השתתפות, מאוחר יותר האשים מכר בשם בובלי, ולבסוף הודה שהיה נוכח במהלך הפשע אך טען כי שותף לא מוגדר ביצע את הירי. למרות גרסאות סותרות אלה, בית המשפט מצא את הודאותיו קבילות, וקבע כי הוא היה מודע היטב לזכויותיו ומסר הצהרות מרצונו החופשי, גם כאשר לא הוזהר במפורש. בית המשפט המחוזי קיבל את ההודאות כאמינות לגבי חלקים שקשרו את המערער ברצח, אך דחה את הטענות בדבר שותף לכאורה. בית המשפט העליון אישר החלטה זו, תוך שהוא מדגיש את משמעות התבטאויותיו המשתנות של המערער ואת הפרטים שמסר שרק מי שהיה מעורב יכול לדעת. טענתו של המערער בדבר ניהול משא ומתן על הסכם עד מדינה, לפיו הודאתו תהיה חסויה, נכשלה, שכן טענה זו סתרה את הודאתו כי התכוון להונות את הרשויות כדי לזכות בטובות הנאה. יתר על כן, ערעורים על לחצים פסיכולוגיים לכאורה במהלך החקירה נדחו מחוסר ראיות קונקרטיות. אישוש חיצוני חזק מהעובדות שנחקרו, בשילוב סממנים רגשיים של אשמה וזיוף האליבי של המערער, חיזקו את הרשעתו. גם ללא השותף לכאורה, מצא בית המשפט עילה מספקת להטיל את האחריות על המערער, בין אם פעל לבדו ובין אם כשותף לביצוע, שכן היה מודע לנוכחותו של כלי הירייה ולקטלניות הפוטנציאלית במהלך הפריצה. בכך אישר בית המשפט העליון את אשמתו של המערער ברצח, תוך שהוא מצטט ראיות מכריעות נגדו, ודחה את הערעור.