ע"א 7041/21

תקציר

בית המשפט דחה ערעור שעסק בטענות למרמה וגזל קרקעות על ידי מדינת ישראל בכפר קאסם מאז שנות השישים. המערער ביקש סעד הצהרתי לביטול הליכי הפשרה וטען לזכאות לבעלות ספציפית במקרקעין בשם אביו המנוח, תוך שהוא מסתמך על פרקטיקות הונאה נרחבות המתוזמרות כביכול על ידי מוסדות וחוקים ישראליים שונים. בית המשפט מצא כי הטענות חסרות תימוכין ראייתיים וציין כי סופיות רישום המקרקעין שהתרחשה בשנת 1982 מנעה את פתיחתו מחדש של העניין, כאשר דיני התיישנות מונעים עוד יותר את התביעה. בית המשפט הדגיש את הימנעותו של המערער מלהביא ראיות מפורטות למרמה או להסתרה, וקבע כי אין די בהאשמה חמורה זו בלבד ללא פירוט. ידע מוקדם על הסדר המקרקעין על ידי אביו של המערער היה ניכר, תוך שלילת טענות לתרמית או עיכובי גילוי. בנוסף, דחה בית המשפט את הערעור בשל לשון פוגענית בכתבי הטענות אשר הפרה את התקנות הפרוצדורליות, תוך ציון היסטוריה של טענות דומות בלתי מבוססות של בא כוח המערער. בפסק הדין נמתחה ביקורת על הטון המזלזל שהופעל כלפי גופי המדינה והורה לבחון מחדש את ההחלטה על ידי לשכת עורכי הדין. משכך, נדחה הערעור, והמערערת חויבה בהוצאות משפט של המשיבים.