רע"א 21292-02-20

תקציר

המבקשים ביקשו לתקן את תביעתם כנגד חברת הביטוח המשיבה או לפצל את תביעתם למספר תביעות. פוליסת הביטוח המדוברת כיסתה נזקי רכוש ותכולה, שניזוקו בשריפה שהוכרה כפעולת איבה. המבקשים קיבלו תחילה פיצוי מהמדינה בגין הנזק המבני שנגרם לבניין מגוריהם, אך בהמשך נדרשו להשיב את הכספים. פניית המבקשים לחברת הביטוח התבססה על הפוליסה שרכשו, אשר כיסתה הן נזק מבני והן נזק לתכולת המבנה. חברת הביטוח סירבה לבקשת המבקשים, בנימוק של סעיף בפוליסה שהחריג נזקים שנגרמו כתוצאה ממלחמה, פעולות איבה או פיגועי טרור. תחילה הגישו המבקשים תביעה בגין נזק לתכולת דירתם, שכן כבר קיבלו פיצוי בגין נזק מבני מהמדינה. עם זאת, לאחר שנודע להם על החלטת המדינה להחזיר את הכספים, ביקשו המבקשים לתקן את תביעתם או לפצל אותה כך שתכלול את הנזק המבני. בית משפט קמא דחה את בקשת המבקשים, וביקש מהם רשות ערעור על ההחלטה. ערכאת הערעור החליטה לדון בבקשת רשות הערעור כערעור שהתקבל. בית המשפט מצא כי היה מקום להיעתר לבקשת המבקשים לסעד פיצול, שכן אין בכך כדי להטריד את חברת הביטוח או את בית המשפט שלא לצורך, מה גם שהחברה טענה כי הנזקים נפרדים. באשר לבקשה לתיקון התביעה, הורה בית המשפט להחזיר את התיק לבית משפט קמא לדיון נוסף בשתי טענות שהעלתה חברת הביטוח: ראשית, כי חלפה תקופת ההתיישנות בגין תביעת הנזק המבני, ושנית, כי הפוליסה החריגה במפורש נזק שנגרם כתוצאה מטרור או פעולות איבה. בית משפט קמא היה אמור להחליט האם לאפשר את תיקון התביעה על סמך החלטתו ביחס לשתי טענות אלה ויכול היה לבחור לשמוע טענות נוספות משני הצדדים. החלטת ערכאת הערעור לא פסקה הוצאות למי מהצדדים והורתה על החזרת הפיקדון למבקשים.