עת"מ 1781/09

תקציר

בבעלות העותר חלקת קרקע בראשון לציון שהופקעה בחלקה על ידי העירייה. העותרת טוענת כי המטרה הציבורית שלשמה נועדה ההפקעה נזנחה ומבקשת את ביטולה. המגרש יועד להפקעה בתוכנית בניין עיר משנת 1981, שקבעה תקופת ביצוע של חמש שנים. העירייה אמנם ביצעה את רוב ההפקעות מכוח התכנית בתקופה זו או בסמוך לאחריה, אך עד שנת 2008 היא לא הפקיעה את אדמת העותר. בעתירה נטען כי התמהמהות העירייה מעידה על נטישת מטרת ההפקעה, במיוחד לאור העובדה שהאתר נותר ללא שימוש למעלה מעשרים שנה. זאת ועוד, העותר לא פוצה בגין ההפקעה. העירייה מצדיקה את העיכוב במורכבות מימוש התוכנית וטוענת כי פעלה במלוא המרץ להפקעת הקרקעות המיועדות לצורכי ציבור. עוד נטען כי על בית המשפט להתחשב בהתנהלות העירייה ביחס לכל השטחים המיועדים לשימוש ציבורי ולא לבודד את עניינו של העותר. בית המשפט מסכים עם העותר. נמצא כי העירייה השלימה את רוב ההפקעות על פי התוכנית בתוך חמש השנים שנקבעו או זמן קצר לאחר מכן, ולאחר מכן הפסיקה כל פעולה נוספת במשך קרוב לשני עשורים. חוסר מעש ממושך זה מצביע על נטישת מטרת ההפקעה. בעוד שהפסיקה מעודדת לראות בהפקעות רחבות היקף יחידה אחת, עיקרון זה אינו חל כאשר העירייה השלימה את ההפקעות בהן החלה ולאחר מכן הפסיקה לפעול. יתר על כן, העירייה לא הוכיחה צורך ציבורי עכשווי במקרקעי העותר, מה גם שכבר יש ברשותה חלקה סמוכה המיועדת לאותה מטרה ציבורית. איזון בין הפגיעה בעותר – שזכויות הקניין שלו נפגעו – לבין האינטרס הציבורי אינו מצדיק את המשך ההפקעה. לפיכך, בית המשפט מורה על ביטול הפקעת מקרקעי העותר, מוחק את הערות האזהרה על הנכס ופוסק לעותר הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 50,000 ₪.