עת"מ 1699/05

תקציר

העותרים, שבבעלותם קרקע המיועדת לחקלאות, הגישו תכנית לבנייה ושינוי הייעוד לאזור ספורט ונופש, שאושרה בוועדה המקומית לתכנון ובנייה נס ציונה אך נדחתה על ידי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. הוועדה המחוזית ביססה את סירובה על כך שתכנית העותרים אינה מתיישבת עם תכנית המתאר המחוזית החלה, אשר חייבה תכנית מתאר מקומית או תכנית מתאר מחוזית חלקית המקיפה את כל אזור הנופש המטרופוליני. העותרים ערערו על החלטה זו וטענו כי הדרישה אינה חוקית, בלתי סבירה ופוגעת בזכות הקניין החוקתית שלהם. עוד טענו כי החלטת הוועדה המחוזית אינה חוקית ואינה סבירה. המשיבה, הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, העלתה התנגדויות פרוצדורליות, בטענה כי תוקפה של תכנית המתאר לוקה בשיהוי וכי בית המשפט נעדר סמכות לדון בהחלטות הנוגעות לתכניות מתאר מחוזיות. בית המשפט מצא כי אין לו סמכות עניינית לדון בעתירה, שכן היא מכוונת נגד תוקפה של הוראת ההסמכה בתכנית המתאר, אשר חרגה מתחומו של בית המשפט לעניינים מנהליים. גם טענת העותרים כי הוראת הזכאות הוחלה שלא כדין על תכניתם חרגה מסמכותו של בית המשפט. בית המשפט ציין כי הגישה התכנונית בתכנית המתאר, המעדיפה תכנון כוללני על פני תכנון ספציפי, אינה בלתי סבירה או בלתי חוקית. זאת ועוד, החלטת הוועדה המחוזית שלא לסטות ממדיניות זו הייתה סבירה ונתונה לשיקול דעתה. בית המשפט הכיר אמנם בחששותיהם של העותרים מפני השפעת ההוראה המזכה על זכויות הקניין שלהם, אך הדגיש כי החלטות תכנוניות מגבילות לא פעם את זכויות הקניין וכי סבירותן של הגבלות אלה צריכה להיבחן על ידי בית המשפט העליון. משכך, נדחתה העתירה מחוסר סמכות, והעותרים חויבו לשלם למשיב 10,000 ₪, כולל מע"מ, כהוצאות משפט.