ע"א 45374-03-10

תקציר

הערעור הוא על החלטת בית משפט השלום בירושלים לדחות תביעת דייר מוגן לביטול פסק דינו של בית המשפט להשכרה בירושלים. תביעת בית הדין לשכירות קבעה דמי שכירות כלכליים לחנותו של השוכר, לאחר שהשוכר לא שילם דמי מפתח עבור המושכר. במהלך הדיון הסכימו הצדדים על הסדר פרוצדורלי לפיו בית המשפט יקבע את דמי השכירות בפשרה, לאחר ביקור בחנות והגשת סיכומים על ידי הצדדים. סיכומי המערערת לא הוגשו, מה שהוביל לפסק דין שלא בפניו. לאחר מכן הגישה המערערת בקשה לבטל את פסק הדין, שנדחה על ידי בית המשפט לשכירות ולאחר מכן על ידי בית משפט השלום, והוביל לערעור הנוכחי. בערעור נטען כי המערערת לא הבינה את ההסדר הפרוצדורלי מחמת טעות או מצג שווא, ומבקש לבטל את פסק הדין. עם זאת, בית המשפט מוצא כי תנאי ההסדר היו ברורים ותורגמו עבור המערער, וכי חוסר הבנתו של המערער אינו עולה בקנה אחד עם התנהלותו והתנהלות בא כוחו. יתר על כן, ההסדר היה הוגן וסביר, ולא היה כרוך בוויתור על זכויות קוגנטיות כלשהן. מאחר שטענות המערערת חסרות שחר, הערעור נדחה, והמערערת מחויבת לשלם למשיב 15,000 ₪.