ע"פ 10281/07

תקציר

המשיב הורשע בגרימת חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ונגזרו עליו שנתיים מאסר בפועל, ולאחר מכן שנת מאסר על תנאי וצו פיצויים בסך 10,000 ₪. ההרשעה מתייחסת לתקיפה משותפת של אדם פגיע שגרמה לחבלות קשות שהצריכו טיפול רפואי. האירוע התרחש בשנת 2006, ובעוד שהקורבן מת בשנת 2007, מותו לא היה קשור לתקיפה. המשיב, בעל עבר פלילי קודם, היה גם הוא נער בעת התקיפה ומאז הפגין חוסר חרטה. שירות המבחן המליץ על עונש שישמש כגורם מרתיע. הן המשיב והן המדינה ערערו על גזר הדין, כאשר האחרונה טענה לעונש חמור יותר. עם זאת, ערכאת הערעור, אף שהכירה בחומרת המעשים ובאפשרות לעונש חמור יותר, דחתה בסופו של דבר את הערעורים. בית המשפט הדגיש כי תפקידו אינו להטיל את העונש שהיה מטיל בערכאה הראשונה, אלא לקבוע האם העונש המקורי חורג באופן משמעותי מהעונש ההולם. ערעור המדינה על הקלת העונש נדחה אף הוא, נוכח כללי הערעור הנוגעים לגזר הדין והעיקרון לפיו ערכאת הערעור אינה ממצה את הדין נגד המשיב.