עש"א 1272-03-17

תקציר

פסק הדין דן בערעור על עיצום כספי שהוטל על נותן שירותי מטבע לפי חוק איסור הלבנת הון בגין אי דיווח על עסקאות מסוימות, כנדרש בחוק. הספק קיבל את הסנקציה אך החמיץ את המועד האחרון לערעור וביקש ארכה שניתנה. בית המשפט דחה את טענת השיהוי של המשיב ומצא אותה סבירה. כן התייחס בית המשפט לטענת המערער בדבר סמכותה של ועדת הסנקציות, ומצא כי היא אינה מבוססת לאחר עיון במסמכים הרלוונטיים. לגופו של ערעור, דן בית המשפט בחובות הדיווח של נותני שירותי מטבע, תוך שימת דגש על אופייה הסובייקטיבי של חובת הדיווח על עסקאות "חריגות". נמצא כי הוועדה קבעה באופן סביר כי המערער הפר חובות אלה, שכן המערער לא הפעיל את שיקול דעתו ולא דיווח על עסקאות חריגות. בית המשפט בחן גם את סבירות העיצום הכספי שהוטל, והשווה אותו למקרים דומים. היא הגיעה למסקנה כי בעוד שעניינו של המערער היה חמור פחות מחלקו, הוא חמור יותר מאחרים. בית המשפט הפחית מעט את הסנקציה, בהתחשב בטעות הוועדה בפרשנות חובות הדיווח בגין עסקאות מפוצלות. בסופו של דבר הופחת העיצום הכספי מ-300 אלף שקל ל-270 אלף שקל. הערעור התקבל בחלקו, ללא צו להוצאות, בשל ההצלחה החלקית של טענות המערער.