ערר 9006/13

תקציר

הכלל הוא כי הצד הזוכה בתביעה זכאי לפסיקת הוצאות ריאלית ומקובלת, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות. עם זאת, יש להצדיק את סכום ההוצאות שהוצג, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות הסכום שנפסק לעומת הנתבע, התנהלות הצדדים ומשך ההליך. במקרה זה דרשו המערערים החזר הוצאות שונות, לרבות אלה ששולמו לשמאים ולעורך דינם, וכן הוצאות נוספות שהוצאו בניהול ההליך. השופטת הסכימה כי על המערערים לקבל חלק משכר טרחת השמאי המייעץ, כמתחייב בחוק, שהוא מחצית משכרו של השמאי הייעוץ, שכן הם לא ניסו לטעון לקיומן של נסיבות המצדיקות חלוקה שונה. כן פסק השופט לטובת בקשת המערערים להחזר אגרות בית המשפט בגין פתיחת ההליך, ובלבד שימציאו למשיב ראיות מתאימות לתשלום. עם זאת, השופטת לא קיבלה את בקשת המערערים להחזר הוצאות שנגרמו להם בהליכים קודמים או את דרישתם להוצאות נוספות, משום שהחוק מתיר פסיקת הוצאות בגין הערעור בלבד, וכן משום שההליך הקודם בבית המשפט הסתיים בהסכמת הצדדים. לבסוף, קבע השופט כי הפיצוי שנפסק למערערים צריך לשאת בהפרשי ריבית והצמדה כמתחייב מחוק פסיקת ריבית, ולא בחוק הרשויות המקומיות כפי שדרשו המערערים, נוכח תקדימים משפטיים קודמים והיעדר כל תשתית משפטית התומכת בטענת המערערת. המשיב חויב לשלם למערערים את סך כל הפיצויים שנפסקו, בצירוף כל סכום שלא שולם, לרבות הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל. אם המשיב לא ישלם תוך הזמן הנקוב, ייחשב מועד פסק הדין כמועד פסק הדין לפי חוק פסיקת ריבית. המשיב יישא גם בהוצאות המערערים, עד לסכום כולל של 18,000 ₪, אשר ישולמו אף הן בתוך 30 יום, ויישאו בהפרשי ריבית והצמדה ממועד זה ואילך.