תלה"מ 49171-05-24

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע (השופטת דיאנה פסו-ואגו) דן בתביעתה של התובעת להצהיר על קיומם של יחסים כידועים בציבור ועל זכויותיה מכוח חזקת השיתוף בנכסים מסוימים, בעיקר בחברה שבבעלות הנתבע ("ד.ב. מהנדסים בע"מ") וברכבים. **הרקע העובדתי:** הצדדים ניהלו קשר זוגי במשך כעשר שנים, מנובמבר 2013 עד אוקטובר 2023. במהלך תקופה זו, הם התגוררו יחדיו בדירתה של התובעת. הנתבע היה גרוש ואב לארבעה ילדים, והתובעת הייתה גרושה ואם לשני ילדים. הצדדים לא נישאו ולא חתמו על הסכם ממון. **טענות התובעת:** התובעת טענה כי הצדדים היו ידועים בציבור וניהלו משק בית משותף, לרבות הוצאות משותפות, נסיעות ואירועים. היא טענה כי הייתה שותפה מלאה בניהול חברת "ד.ב. מהנדסים בע"מ", עסקה בהיבטים אדמיניסטרטיביים, כוח אדם, מחשוב ועוד, ונהגה בה "מנהג בעלים", תוך שהיא מקבלת שכר מהחברה החל משנת 2016. לטענתה, יש לה זכויות מלאות בחברה ובפירותיה, וכן ברכבים שנרכשו במהלך הקשר ושימשו את שניהם. **טענות הנתבע:** הנתבע טען כי הצדדים בחרו במודע שלא למסד את יחסיהם ולא לחתום על הסכם ממון, מה שמצביע על העדר כוונת שיתוף. הוא הכחיש כל תרומה משמעותית של התובעת לחברה, אשר הוקמה שנים רבות לפני הקשר. לטענתו, עבודתה של התובעת בחברה הייתה מזדמנת, אדמיניסטרטיבית בלבד, וכי השכר שקיבלה נועד לסייע במימון משק הבית. הוא גם טען כי הרכבים, גם אם שימשו את התובעת, נרכשו מכספו ונרשמו על שמו, ולא הייתה כוונה לשתף אותה בבעלותם. **המסגרת המשפטית:** בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין חוק יחסי ממון (החל על נשואים) לבין הלכת השיתוף הפסיקתית (החלה על ידועים בציבור). על ידועים בציבור, נטל ההוכחה לקיום כוונת שיתוף הוא כבד יותר, ואינו אוטומטי. נדרשת הוכחה קונקרטית של כוונת שיתוף, במיוחד לגבי נכסים חיצוניים (שהוקמו או נרכשו לפני תחילת הקשר), הדורשת "דבר מה נוסף" מעבר לעצם החיים המשותפים. **דיון והכרעה:** 1. **כוונת שיתוף כללית:** בית המשפט קבע כי עצם קיום קשר זוגי, מגורים משותפים, חופשות ובילויים, כשלעצמם, מעידים לכל היותר על קיום יחסים של "ידועים בציבור" אך אינם מהווים הוכחה מספקת לשיתוף קנייני, במיוחד בנכסים שאינם "משפחתיים מובהקים". ניתוח התנהלותם הכלכלית של הצדדים, כפי שעלה מעדויותיהם, הצביע על הפרדה רכושית: הוצאות הבית הקבועות שולמו על ידי התובעת (מאחר שהתגוררו בדירתה), והוצאות משתנות על ידי הנתבע. הנתבע אף סייע במימון המשכנתא על דירת התובעת ללא תביעת זכויות. בית המשפט הסיק כי לא הוכח מאמץ משותף ותרומה כלכלית מהותית של התובעת התומכת בשיתוף כלכלי כללי. 2. **כוונת שיתוף ספציפית בנכס החיצוני (החברה):** * **נטל הוכחה מוגבר:** בית המשפט חזר והדגיש את הנטל הכבד המוטל על התובעת להוכיח כוונת שיתוף ספציפית בחברה, שהוקמה על ידי הנתבע כ-40 שנה לפני הקשר. * **תרומת התובעת:** על אף שהתובעת טענה לתרומה משמעותית לניהול החברה, ניתוח העדויות והראיות הוביל את בית המשפט למסקנה כי לא הוכחה השבחה אקטיבית או פסיבית של החברה כתוצאה מפעולותיה. העדויות שהוצגו, כולל עדויות של עובדי עבר, תאמו יותר לתפקידה של מנהלת משרד או מזכירה בכירה, ולא לתפקיד שותף או בעלים. * **שכר מהחברה:** קבלת שכר מהחברה החל משנת 2016, וזאת במקביל לעבודתה העיקרית, נתפסה כפעולה לגיטימית של שכירת שירותים, ולא כהוכחה לשיתוף בבעלות. גרסת הנתבע כי השכר נועד לסייע במימון משק הבית, בשילוב עם עבודת התובעת, נמצאה אמינה. * **העדר "דבר מה נוסף":** בית המשפט קבע כי אף אם התובעת ביצעה פעולות ניהוליות ואדמיניסטרטיביות, אין בכך כדי להוות את ה"דבר מה נוסף" הנדרש להוכחת כוונת שיתוף בנכס חיצוני, במיוחד כאשר לא הוכחה השבחת החברה כתוצאה מפעולותיה. * **הסכם ממון:** סירובו של הנתבע לחתום על הסכם ממון, למרות בקשותיה של התובעת, נתפס כראיה התומכת בעמדתו על שמירת הפרדה רכושית. * **החברה כמקור מימון:** העובדה שהחברה מימנה חלק מחיי הזוגיות (כפי שנטען על ידי התובעת, אך נשלל ברובו על ידי הנתבע) לא נתפסה כהוכחה לשיתוף בבעלות, אלא כשימוש בכספי הנתבע. * **העדר עדים חיוניים:** בית המשפט ציין לחובת התובעת את אי-הבאתם לעדות של עדים מרכזיים, כגון עורכת הדין שייעצה בעניין הסכם הממון ורואה החשבון של החברה, שהיה יכול לשפוך אור על תפקידה בחברה. 3. **רכבים:** בית המשפט דחה את הטענה לשיתוף ברכבים, מכיוון שלא הוכחה כוונת שיתוף כללית, והרכבים נרכשו ונרשמו על שם הנתבע, אשר אף נשא בכל הוצאותיהם ותחזוקתם. **החידוש המשפטי/השלכות:** פסק הדין מדגיש את הקושי והנטל המוגבר המוטל על מי שטוען לשיתוף בנכסים חיצוניים, במיוחד בעסקים, כאשר מדובר בידועים בציבור. גם קשר זוגי ארוך שנים, הכולל חיים משותפים, אינו מקנה זכויות שיתוף אוטומטיות. בית המשפט מבהיר כי כוונת שיתוף צריכה להיות מוכחת באופן קונקרטי, במיוחד בכל הנוגע לנכסים שהוקמו או נרכשו טרם הקשר הזוגי. ההתנהלות הכלכלית בין בני הזוג, הסירוב לחתום על הסכם ממון, והיעדר תרומה מהותית להשבחת הנכס, מהווים גורמים משמעותיים בהכרעה. **סוף דבר:** תביעתה של התובעת נדחתה במלואה, והיא חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.