ע"א 65/65

תקציר

האפוטרופוס לנכסי נפקדים תבע אישה, המערערת, לפנותה מדירה בשכונת כרם התימנים ביפו. הדירה נרשמה כנכס נפקדים לפי חוק נכסי נפקדים תש"י-1950. כן תבע המשיב תשלום של 835 ל"י כדמי שכירות הוגנים בגין שימושו של המערער בנכס בשנים 1948-1960. המערערת טענה כי היא ובעלה המנוח שכרו את הדירה לפני 35 שנה ולאחר מכן רכשו אותה, וכי החזקתה בנכס עלתה על תקופת ההתיישנות. היא ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי לקבל חלקית את תביעת המשיב, ולהפחית את דמי השכירות המגיעים לה מ-835 ל-531 ל"י. בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע כי בית משפט השלום הוא המקום המתאים לתביעה. בית המשפט קבע כי המערערת לא הצליחה להוכיח את טענת הבעלות שלה וכי שאלת הבעלות היא אגבית לתביעה העיקרית, ולכן לבית משפט השלום הייתה סמכות לפסוק בה. בית המשפט סירב להתערב בהערכת מהימנות העדים בערכאה נמוכה יותר. נחה דעתו כי המשיב הוכיח די הצורך את מעמדו הנפקד של בעליו הקודמים של הנכס וכי הדירה נופלת להגדרת "נכס מניב פירות" על פי הדין המוסלמי, שכן המערערת הודתה כי שכרה אותה במשך ארבע עד חמש שנים. אשר לקביעת דמי שכירות הוגנים, קיבל בית המשפט את הודאת בא כוח המשיב כי יש לקבוע את דמי השכירות על 4 ל"י לחודש משנת 1953 ואילך, והפחית את הפיצוי בהתאם. בתיקון זה דחה בית המשפט את הערעור והורה למערערת לשלם למשיב הוצאות בסך 500 ל"י.