ת"א 1214/09

תקציר

בפסק דין שניתן ביום 20/02/2013 מצא בית המשפט את הנתבעת אשמה בתקיפת התובעים, שהיו קשורים אליה דרך קשר זוגי קודם. התובעים, יליד 1970 ואמו ילידת 1938, טענו כי נגרמו להם חבלות בידי הנתבע במהלך אירוע במפגש משפחתי. בעדויות התובעים על האירוע, שהוביל לנקיטת הליכים פליליים נגד הנתבעת, היא תיארה כי תקפה את המתלונן ואת אמו, וכתוצאה מכך נגרמו לה חבלות שהצריכו טיפול בבית חולים. התובעת טענה כי במהלך הקטטה נגרמו לה שבר ביד שמאל ודימום בברך. בתוך כך, טען התובע כי הנתבע דחף אותו, שרט את שפתו וגרם לו לנפיחות וכאבים בצווארו. כל תובע ביקש פיצוי בגין נזקיו, הוצאותיו הרפואיות והוצאות נלוות אחרות, והעמיד את סך התביעה על 14,000 ₪. הנאשמת, שייצגה את עצמה, הציגה גרסה שונה לאירועים. לטענתה, היא פעלה מתוך הגנה עצמית וכדי להגן על בתה מפני אלימות התובעים, ובפרט מפני השימוש הנטען של התובע בכוח כלפי הקטינה. בית המשפט, לאחר ששקל את הראיות והעדויות, קיבל את גרסתה של הנאשמת לאירועים, אך עדיין מצא אותה אשמה בתקיפה. לדברי השופטת, מעשיה של הנאשמת, אף כהגדרתה, היוו תקיפה. בהערכת הנזקים ציין בית המשפט כי תיאורי התובעים את נזקיהם היו מוגזמים ולא אמינים לחלוטין. בהתחשב בגילם, אופי התקיפה והפגיעות שנגרמו להם, פסק בית המשפט לתובע הגבר 5,000 ש"ח ולתולעת 23,000 ש"ח, לצד 2,000 ש"ח הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. בית המשפט שקל גם את תרומתם של התובעים לאירוע ומצא את התובע הגברי אשם ב-30% על חלקו בהתגרות בנתבע. בסופו של דבר, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובעת הגבר 5,000 ₪ ולתובעת 17,500 ₪, בנוסף ל-4,500 ₪ הוצאות ושכר טרחת עורך דין. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.