ת"פ 23917-04-15

תקציר

הנאשם הואשם בעבירות אלימות כלפי בני משפחתו והוחזק במעצר במשך חודש וחצי לפני שהושם במעצר בית. בית המשפט מצא כי העבירות מהוות אירוע בודד ונושאות עונש פוטנציאלי של מאסר קצר או עד 18 חודשים. למרות שמדובר בעבירות חמורות, השופט החליט כי גילו המתקדם של הנאשם ובריאותו הרופפת, לרבות מחלות לב ודמנציה, משמעותם שהמאסר יגרום לו סבל של ממש, ואף יסכן את חייו. באיזון בין חומרת העבירות לבין הסיכון הנשקף מהנאשם לחברה, קבע השופט כי עונש מאסר על תנאי של ארבעה חודשים, בצירוף שנתיים של התנהגות טובה, הוא ראוי. החלטה זו הושפעה גם מהחתימה לאחרונה על הסכם ממון בין הנאשם למתלוננת, שהפחית את הסיכון לביטחונה, ומבקשתה של המתלוננת עצמה שלא להטיל עליה עונש מאסר. כמו כן, נציב עבודות השירות סירב לקבל את הנאשם בשל מצבו הבריאותי הלקוי. השופט הגיע למסקנה כי הצדק מחייב חריגה מהעונש הרגיל במקרה זה, והטיל עונש מאסר על תנאי, לצד תשלום פיצויים למתלונן, בהתחשב בנסיבות החריגות.