פ"ה 13709-02-15

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הטבות הפרישה של עובד, המכונה התובע, שעבד אצל הנתבעת, ק.מ.ג. העובד ביקש פרישה מוקדמת ובתחילה נמסר לו כי יקבל דרגה אישית כפולה, שתוקנה מאוחר יותר על ידי המעסיק וקבעה כי יקבל דרגה אחת בלבד בשל היותו כבר בשיא ציון הקריירה שלו. למרות שנודע לו על התיקון, העובד לא חזר בו מהודעת הפרישה והמשיך לעבוד שלוש שנים נוספות לפני פרישתו. העובד הגיש תביעה לבית המשפט חמש שנים לאחר מכן, וביקש לקבל את דרגת הפרישה הכפולה. השופטת פסקה לטובת הנתבעת, ק.מ.ג., בקובעה כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שהעובד חתם על בקשת הפרישה וזמן רב לאחר שנודע לעובד על הטבות הפרישה הנכונות. עוד צוין בפסק הדין כי העובד הודה כי הבין שלא יקבל את הדרגה הכפולה ובכל זאת בחר שלא לבטל את הודעת הפרישה שלו. בנוסף, העובד חתם על הסכם ויתור על כל תביעה נוספת נגד החברה עם פרישתו. עוד ציינה השופטת כי העובד לא כימת את טענתו הנוכחית, וטענות קודמות של העובד בנוגע לחבילות פרישה של עובדים אחרים לא הוכחו. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי לעובד לא נגרם כל נזק, שכן נודע לו על התיקון בהקדם והוא יכול היה למשוך את בקשת הפרישה שלו אך בחר שלא לעשות כן. העובד גם לא התנגד לתנאי הפרישה בעת פרישתו או במהלך שלוש השנים בהן המשיך לעבוד. לפיכך נדחתה התביעה, והעובד חויב לשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. החלטה זו התקבלה על יסוד תקופת ההתיישנות לגופה של התביעה.