ע"פ 4593/14

תקציר

פסק הדין מתייחס למקרה בו הורשע המערער בשורה של עבירות מין שבוצעו בארבע מאחייניותיו במשך תקופה של כעשר שנים, ונידון ל-16 שנות מאסר. בין היתר טען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בהערכת מהימנות המתלוננים וכי עונשו מופרז. בנוסף, נטען כי יש למחוק את כתב האישום בשל פגם פרוצדורלי, דהיינו, שלא התקבל אישור היועץ המשפטי לממשלה ביחס לעבירות שביצע המערער כקטין. השופט דחה את מרבית הטענות בערעור וקבע כי אין מקום להתערב בממצאיו העובדתיים המנומקים היטב של בית המשפט המחוזי, שהתבססו על עדויותיהם המהימנות של שלושת המתלוננים. השופט הדגיש כי לא קל לערכאת ערעור להתערב בממצאי המהימנות ובקביעות העובדתיות של בית משפט קמא, אשר התרשמו ישירות מהעדים. השופטת ציינה כי הסתירות ואי הדיוקים בעדויות נפגעי עבירות המין מובנים, וכי העיכובים בדיווח על עבירות מסוג זה אינם נדירים. השופט הסכים עם קביעותיו של בית המשפט המחוזי בדבר מהימנות עדויותיהם של שניים מהמתלוננים וסבר כי טענות המערער בדבר חוסר אמינותן אינן משכנעות. השופט דחה גם את הטענות נגד מהימנותה של המתלוננת השלישית, וציין כי בית המשפט המחוזי בחן בקפידה את עדותה ומצא אותה אמינה. עם זאת, השופט קיבל בחלקו את טענת המערער בדבר הפגם הפרוצדורלי בכתב האישום, דהיינו, היעדר אישור היועץ המשפטי לממשלה לעבירות שביצע המערער כקטין. השופט קבע כי יש לזכות את המערער מהעבירות שבוצעו לפני 1.11.88, דהיינו עד גיל בגרות. מנגד, קיבל השופט את הרשעתו של המערער על ידי בית המשפט המחוזי במספר סעיפים של אונס ומעשה סדום שבוצעו לאחר מועד זה. בשל השינויים בסעיפי החוק הרלוונטיים, חלק מהעבירות בוצעו לפני התיקון וחלקן אחריו. למרות בקשתו של המערער להקל בעונש, החליטה השופטת שלא להתערב בעונשו של בית המשפט המחוזי, שלא היה חמור באופן חריג בהשוואה למקרים אחרים של עבירות מין, במיוחד נוכח ריבוי הקורבנות ואופיים הממושך של המעשים. עם זאת, בהתחשב בזיכויו החלקי של המערער, החליט השופט להפחית את העונש ל-16 שנים בניכוי ימי המעצר. עוד ציינה השופטת כי המערערת נהנתה מכך שלא נפסקו למתלוננים פיצויים, אך סוגיה זו לא נדונה עוד, שכן לא הועלו טענות בנקודה זו. לבסוף, הערעור התקבל בחלקו, והמערער זוכה מהעבירות שבוצעו לפני גיל בגרות, בעוד יתר חלקי העונש נותרו ללא שינוי. השופטת א' חיות והשופטת נ' סולברג הסכימו עם פסק הדין.