ע"א 7706/06

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין מקיף בסכסוך רכושי בעקבות מותו של אדם, שבמרכזו השאלה איזו משתי הצוואות שהוצגו – צוואה מודפסת או צוואה בכתב יד – היא האחרונה שתקפה. בית משפט קמא פסק לטובת הצוואה המודפסת, החלטה שהתבססה בעיקרה על ממצאים עובדתיים, קביעות מהימנות ביחס לעדויות ומכלול הראיות שהוצגו. על פסק דין זה הוגש ערעור, אך בית המשפט העליון, לאחר שיקול דעת מעמיק, לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מפורט, מנומק היטב והתבסס על ראיות משמעותיות, לרבות מהימנות העדים וחוסר הסבירות לאמיתותה של הצוואה הכתובה בכתב יד, בהתחשב בשינויים הקיצוניים שהוכנסו בה בזמן קצר ללא הסבר סביר. זאת ועוד, בית המשפט העליון הדגיש כי התערבות הערעור במקרים כאלה היא חריגה בשל יתרונו של בית משפט קמא בהערכת עדויות ממקור ראשון. פסק הדין התייחס גם לסוגיות כגון משקלו של כבוד המנוח וזכות הקניין במסגרת הזכויות החוקתיות, תוך חיזוק העיקרון לפיו הצוואה האחרונה גוברת בזמן. סגני הנשיא א' ריבלין וג' דנציגר הסכימו עם פסק הדין, אשר דחה את הערעור והטיל הוצאות על המערער.