סע"ש 48102-02-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגיש בעל מניות בחברה, מר משה כהן, נגד מעסיקו לכאורה, א.מ.א.י נדל"ן בע"מ, ונגד עמיתו בעל המניות מר ישי בנין. כהן טוען כי הוא חייב תשלומים שונים על פי דיני העבודה בגין ניהול הנכס היחיד של החברה - מבנה מסחרי - ועותר לבית המשפט להסיר את מסך ההתאגדות כדי להטיל אחריות אישית על בנין. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את טענותיו של כהן שכן הוא לא היה עובד אלא בעל מניות ודירקטור בחברה, ולכן פעילותו נבעה אך ורק מתפקיד זה. עוד הם טוענים כי גם אם התקיימו יחסי עבודה, לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון במקרה זה, שכן מדובר למעשה בסכסוך עסקי בין בעלי מניות. בית הדין לעבודה מסכים עם הנתבעים ודוחה את התביעה. השופטים קובעים כי כהן לא הצליח להוכיח קיומם של יחסי עובד-מעביד, וכי פעילותו עבור החברה נעשתה אך ורק במסגרת תפקידו כבעל מניות. השיהוי הרב בהגשת התביעה, היעדר חוזה עבודה, היעדר פיקוח על פעילותו של כהן ואי הבחנתו בין תפקידו כבעל מניות לבין תפקידו כשכיר, כל אלה תומכים במסקנה זו. בנוסף, בית המשפט קובע כי כהן פעל כבעלים כלפי החברה, והחליט על דעת עצמו לגבות מהחברה סכומים ניכרים ללא כל התייעצות עם בנין. עוד מציינים השופטים כי כהן לא הציג כל ראיה המגבה את טענותיו בדבר היקף ואופי פעילותו, וכי התנהלותו, לרבות אי דיווח על פעילותו לרשויות המדינה, מצביעה על היעדר יחסי עבודה. באשר לתביעה להרמת מסך ההתאגדות, קובע בית המשפט כי אין כל ראיה לקיומה של עילה כלשהי שיכולה לחייב את בנין באופן אישי, וכי מחלוקת זו היא למעשה מחלוקת עסקית בין בעלי מניות, אשר צריכה להידון בבית משפט אחר. לפיכך, התביעה נדחית גם בעילות אלה. לבסוף, השופטים מורים לכהן לשאת בהוצאות הנתבעים בסך 7,000 שקל, ומציינים כי ניתן לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום.