ה"מ 1387/85

תקציר

פסק דין זה מתמקד בקביעה האם יש להכיר בעותרת, מרים אבו, כידועה בציבור של המנוח, יעקב אבו, ולפיכך זכאית למחצית מעיזבונו. יעקב ומרים נישאו, התגרשו, ולאחר מכן התחברו מחדש וחיו יחד עד מותו של יעקב. הוריו של המנוח, המתנגדים לעתירתה של מרים, טוענים כי היא חיה בסכסוך מתמיד עם בנם. עם זאת, הראיות שהוצגו מצביעות על כך שלמרות המריבות, בני הזוג חלקו חיים של חיבה, אהבה, מסירות ותלות הדדית. הם ניהלו משק בית משותף ונתפסו על ידי שכניהם כזוג נשוי. בית המשפט מכיר בכך שמערכת היחסים לא הייתה נטולת קונפליקטים, אך מדגיש כי מריבות אלו שכיחות בחייהם של זוגות רבים ואינן שוללות את אופי הזוגיות ביניהם. יתר על כן, בית המשפט מפרש את הדינים הרלוונטיים ואת פסקי הדין הקודמים למסקנה כי המושג ידועים בציבור על פי הדין הישראלי אינו מחייב את בני הזוג להציג מערכת יחסים ללא רבב כלפי חוץ. בהתבסס על הראיות והפרשנות המשפטית, השופט פוסק לטובת תביעתה של מרים, ומכיר בה כידועה בציבור של יעקב. לפיכך, היא זכאית לרשת מחצית מעיזבונו, לפי סעיף 55 לחוק הירושה. בנוסף, השופט ממליץ על התנהגותם של שני הצדדים, ומפציר בהם להניח בצד את מתחי העבר ולבנות מערכת יחסים חדשה והרמונית למען צערם המשותף וזכרו של יעקב. השופט בוחר שלא להטיל הוצאות משפט גבוהות על המתנגדים, בהתחשב בנסיבות הטרגיות וביחסים המורכבים שנחשפו במהלך המשפט. פסק הדין נועד להביא לסגירת סכסוך משפחתי מורכב, ולעודד את הצדדים המעורבים להתקדם באחדות ובכבוד הדדי.