ע"א 536/89

תקציר

בפסק דין זה התייחס בית המשפט העליון לסכסוך מורכב בין המערערות, חברות בתחום האנרגיה המבקשות לפתח מערכת לייצור קיטור סולארי, לבין המשיב, מר גד לויטין, שהתקשרו בפיתוח יחידת בקרה קריטית. בתחילה ניסה לויטין לתקן ציוד פגום תמורת תשלום, אך בהמשך הציע לפתח מערכת חדשה, מה שהוביל למספר הסכמות - תנאיהן היו שנויים במחלוקת בין הצדדים. ישיבה חשובה ביולי 1986 קבעה תקציב מעורפל לפיתוח הפרויקט. המשיב החל לעבוד לפני פגישה זו, אך התעוררו בעיות כאשר הבקר המפותח לא פעל כראוי וגרם לפגיעה במוניטין של המערערים בתערוכה. למרות סכסוכי תשלומים, דרש המשיב פיצוי על מאמציו, מה שהוביל לתביעה משפטית שהתבססה על חוזים לכאורה למחקר ופיתוח או טענות להתעשרות שלא במשפט. בתחילה קבע בית המשפט המחוזי כי לא קיים הסכם מחייב בשל אי בהירות במסמכים, אך תמך באופן שנוי במחלוקת בפיצוי לויטין, תוך שהוא מרמז על מצג שווא רשלני של המערערים. עם זאת, בערעור חלק עליו בית המשפט העליון, והדגיש כי בית משפט קמא הסתמך באופן פסול על תיאוריה משפטית שלא הוצגה על ידי המשיב ולא נתמכה בעובדות ראייתיות מהותיות. בית המשפט העליון הדגיש את הצורך בספציפיות בתביעות ובחוזים המודגשים בחוק החוזים, ואישר כי לא התקיים הסכם בר אכיפה בשל חוסר בהירות מספקת והבנה הדדית של התנאים. בנוסף, קבע בית המשפט כי לא נפל כל עשיית עושר מעבודתו של המשיב, ובכך שלל את טענת עשיית עושר ולא במשפט. משכך, הפך בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, והורה למשיבה להשיב את כל הסכומים שנפסקו, ובכך הכריע בערעור לטובת המערערים מבלי להטיל הוצאות.