תפ"ח 10325-02-14

תקציר

הכרעת הדין דנה בעניינם של ארבעה נאשמים שקשרו קשר לסייע לאויב מדינת ישראל. השופטים קובעים כי מעשיהם של הנאשמים חרגו מרעיונות גרידא והיוו תוכנית אמיתית ורצינית לסייע לאויב. התוכנית כללה הקמת חוליה, הצבת יעד להרוג יהודים רבים, בחירת אולם אירועים צפוף כמקום והחלטה להשתמש בנשק חם. הם נקטו צעדים מעשיים כמו גיוס כספים, פתיחת חשבונות בנק, יצירת קשר עם סוחר נשק ואיתור מקום. השופטים מסכימים פה אחד כי הנאשמים היו מודעים להשלכות האפשריות של מעשיהם וכי כוונתם הייתה לסייע למי שמבקש לפגוע במדינת ישראל. נקודת המחלוקת העיקרית בין השופטים היא אופי ההתנהלות המהווה סיוע לאויב. בעוד השופט לוי מצמצם זאת למעשים שמטרתם לערער את קיומה של המדינה, הנשיא ברק מגדיר זאת כהתנהגות המשתלבת באופן משמעותי במעשי האויב. עם זאת, השופטים מסכימים כי התקיפה המתוכננת של הנאשמים, שכוונה נגד אולם שמחות, נופלת להגדרה של סיוע לאויב, גם לפי פרשנותו המצמצמת יותר של השופט לוי. הראיות שהוצגו, לרבות דברי הנאשמים עצמם, מוכיחות את מניעיהם הלאומניים ואת כוונתם לסייע למי שמבקש לפגוע בישראל. השופטים מדגישים כי מעשיהם של הנאשמים היו מובילים לרצח המוני וכי כוונתם הייתה לסייע לארגוני טרור. בהתבסס על הראיות והנסיבות, בית המשפט מוצא את הנאשמים אשמים בהפרת סעיף 99(א) לחוק העונשין, המגדיר מעשים של סיוע לאויב במלחמתו בישראל כעבירה פלילית, וגוזר את דינם בהתאם.