ע"א 35930-04-16

תקציר

השופט דחה את הערעור מכמה נימוקים. ראשית, זכותו של המשיב לפנות את המערערים מן המקרקעין, בהיותה הבעלים והמערערים מחזיקים בה שלא כדין. זאת, בהמשך לפסקי דין קודמים הנוגעים לבעלות על קרקע ולפינוי. השופטת דחתה גם את טענות המערערים ביחס לשטחים שברשותם, שכן שטחים אלה מיועדים לצורכי ציבור וממילא יופקעו. השופט סקר ביסודיות פסקי דין קודמים הנוגעים למושג רישיון מכללא, המאפשר החזקה ושימוש בקרקע תוך שתיקה ואי מחאה של בעל הקרקע. פסק הדין בערעור 3846/13, שעניינו מקרקעי ציבור, קובע כי בית המשפט לא יאפשר הנצחת פלישה למקרקעי ציבור וכי צריכות להתקיים נסיבות חריגות כדי להכיר ברישיון מכללא. לפיכך הגיעה השופטת למסקנה כי בית המשפט אינו נדרש להכריע בשאלה האם למערערים רישיון מכללא במקרה זה, שכן למשיב יש זכות לבטלו ולפנותו את המערערים, ממילא. קביעת מעמדם של המערערים וכל פיצוי שהם עשויים להיות זכאים לו צריכה להיות מוכרעת בתובענה נפרדת, על פי פסקי דין קודמים. יתר על כן, השופט הסכים עם פסקי דין קודמים שפירשו את החלטה מס' 531 ככזו שאינה מעניקה לפולשים זכות לפיצוי בגין פינוי. המקרה הנוכחי גם אינו מחייב את המשיב לספק דיור חלופי למערערים לאחר ההפקעה, שכן הבנייה נעשתה שלא כדין ואין למערערים זכות חוקית להחזיק במקרקעין. תביעותיהם לפיצויים, לרבות דיון בתום לב ונסיבות מיוחדות, יידונו בתביעה הנפרדת. השופטת הכירה בפן החברתי של התיק ובדיונים והפעולות המתמשכים בנוגע לפינוי תושבים ופיצויים פוטנציאליים. עם זאת, השופט הדגיש כי מבחינה משפטית אין עילה לסייע למערערים. לפיכך, הערעור נדחה, ועיכוב הביצוע בוטל.