עת"מ 17352-04-18

תקציר

המחלוקת בין העותר לבין עיריית נהריה נסובה סביב תשלום אגרת ביוב, שלטענת העותרת יש לחשב על בסיס כמות השפכים המוזרמים בפועל למערכת הביוב. המסגרת המשפטית המסדירה את אגרת הביוב מורכבת, עם חוקים וכללים שונים המפרטים קריטריונים שונים לחישוב. השופט פותח בהבהרת מהות אגרת הביוב, מבחין בינה לבין מסים ומחירים תוך ציון כי מדובר בדמי שירות שאינם שווים לערכם. לאחר מכן מתחקה השופט אחר ההיסטוריה החקיקתית של ניהול משק המים והביוב בישראל, מחוקי העזר של הרשויות המקומיות מלפני 2001 ועד לחוק תאגידי המים והביוב הנוכחי. רפורמה זו נועדה לתקנן את השירותים ולקבוע תעריפים אחידים שישקפו את העלות בפועל של שירותי המים והביוב. עיריית נהריה טענה כי יש לעמוד בתנאים מסוימים הקבועים בכללי תאגידי המים והביוב על מנת שצרכן יחויב בהתאם לכמות השפכים המוזרמים. עם זאת, השופט פוסק לטובת העותר, ומפרש את החקיקה הרלוונטית לאור תכליתה וההסכמה בין הצדדים. המסקנה היא כי על העותרת לשלם רק עבור כמות השפכים המוזרמים למערכת, כמפורט באישור מכון התקנים הישראלי. העירייה אמנם אינה נדרשת להחזיר תשלומי יתר שבוצעו בעבר בשל אופי ההליך, אך היא מחויבת להשיב כספים שנגבו יתר על המידה. בנוסף, נדרש המשיב לשאת בהוצאות המשפט של העותר, בסך 15,000 ₪.