ע"א 131/71

תקציר

עניינו של פסק הדין בסכסוך חוזי בין מערערת שמימנה חברת תיאטרון לבין השותפות המשיבה שניהלה את התיאטרון. המערער טען, כי הכספים שהעביר לתיאטרון, כ-2,990 לירות, היו הלוואה שיש להחזירה, ללא קשר לרווחיות התיאטרון. מנגד, טענו המשיבים כי מדובר בהשקעה או לכל הפחות בהלוואה שיש לפרוע רק מרווחי התיאטרון. ערעור זה הוגש לאחר שערכאה נמוכה יותר פסקה לטובת המשיבים. בית המשפט העליון, בדעת רוב, פסק לטובת המערער. השופט עציוני הדגיש את הצורך לפרש חוזים ולא ליצור חוזים חדשים והציע כי ניתן לייחס תנאי מכללא לצדדים רק במקרים חריגים שבהם החוזה נעדר תכלית מסחרית. במקרה דנן, סביר היה להניח כי הצדדים התכוונו שההלוואה תוחזר, מה גם שמדובר בחובות קודמים של המשיבים. זאת ועוד, קבעה השופטת כי מפרט מקור ההחזר אינו פוטר את המשיבים מחובתם לפרוע את ההלוואה אם חסרים רווחים. השופט קיסטר הסכים עם החלטת הרוב, והדגיש כי יש לכבד את כוונת המערער להשיב את חובו במלואו, במיוחד נוכח היעדר ראיות ברורות לוויתור. ממלא מקום הנשיא זוסמן חלק על כך, וטען כי כוונת הצדדים אינה ברורה וכי יש לכבד את החוזה כלשונו, ללא תנאים מכללא משתמעים נוספים. זוסמן סבר כי יש היגיון מסחרי בעסקה גם ללא אפשרות לפרוע את המערערת וכי אין לחייב את המשיבים לפרוע את ההלוואה מכיסם.