ת"א 25661-04-14

תקציר

התובעים, בעלי קרקעות בחיפה, טענו כי הנתבעים הפרו את חובתם להציע להם לרכוש מחדש את אדמתם בעקבות שינוי ייעוד, כנדרש בסעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965. הקרקע הופקעה במקור על ידי עיריית חיפה לצורכי ציבור אך בהמשך שונה ייעודה לשימוש מסחרי ונמכרה לצדדים שלישיים, מבלי שניתנה לתובעים האפשרות לרכוש אותה מחדש. התובעים ביקשו לרכוש מחדש את הקרקע או לקבל פיצוי על שוויה הנוכחי, שכן רכישה חוזרת אינה אפשרית עוד. בית המשפט פסק לטובת התובעים, בקובעו כי הנתבעים לא מילאו את חובתם החקוקה לפי סעיף 195(2) לחוק התכנון והבניה. נפסק כי התוכניות הבאות שינו באופן מהותי את הייעוד המקורי, והפעילו את החובה להודיע לתובעים ולהציע להם לרכוש מחדש את הקרקע. בית המשפט דחה את טענות הנתבעים בנוגע להתיישנות ושיהוי, וקבע כי התביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות של 25 שנה בגין תביעות ב-rem, וכי השיהוי של התובעים בהגשת התביעה לא פגע בנתבעים. באשר לגובה הפיצוי, קיבל בית המשפט את שיטת הערכת השווי שהציע שמאי התובעים, וקבע את שווי הקרקע נכון למועד הגשת התביעה. בית המשפט הורה לבאי כוח הצדדים להכין פסק דין הכולל את גובה הפיצוי לכל תובע, על בסיס העקרונות שנקבעו בפסק הדין. הנתבעים 1 ו-2 (עיריית חיפה והוועדה המקומית לשיפוץ ובניה) חויבו לשלם לתובעים הוצאות בסך של 100,000 ₪, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות הנתבעת 3 (רשות מקרקעי ישראל) בסך 20,000 ₪.