עת"מ 7040-12-12

תקציר

המחלוקת נסובה סביב פרשנות המונח "מימוש זכויות" לעניין תשלום היטל השבחה, שהוא סוג של מס המוטל על בעלי קרקעות שערך נכסיהם עולה עקב מאמצי תכנון ופיתוח ציבוריים. המשיבים טענו כי העותרים, כבעלים הרשומים הנוכחיים של הקרקע, חייבים בתשלום ההיטל החל ממועד אישור תכנית ר/2015. עם זאת, בית המשפט מצא כי העותרים מכרו את הקרקע טרם אישור התכנית, והנהנים בפועל מעליית ערך הקרקע היו העותרים 5-2. לפיכך, קבע בית המשפט כי יש לפרש את המונח "בעלים" באופן כלכלי ולא אך ורק בגדר דיני הקניין, ולהפוך את העותרים 5-2 לאחראים להיטל ההשבחה. בנוסף, בחן בית המשפט את משמעותו של "מימוש זכויות" והגיע למסקנה כי אין מדובר ברישום זכויות בפנקסי מקרקעין אלא בפעולות משמעותיות שביצעו הנהנים המייצגות את מימוש התעשרותם. מכאן, שרישום הזכויות אינו גורם מכריע במועד התשלום, ויש לקשור אותו למימוש הזכויות בפועל במקרקעין המושבחים. פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת נווה בנין ופיתוח חיזק פרשנות זו. זאת ועוד, דחה בית המשפט את טענת המשיבים כי סעיף 10(א) לתוספת השלישית קובע את מועד התשלום, שכן הוא משמש בעיקר כמנגנון אכיפה. לבסוף, מאחר שבמועד הגשת העתירה המקורית לא נערכה שומת השבחה, קבע בית המשפט כי בצדק פנו העותרים לבית המשפט ולא לוועדת הערר לפיצויים. משכך, העתירה התקבלה, והמשיבים חויבו לשלם סך של 20,000 ₪ עבור הוצאות העותרים.