ת"א 16471-09-16

תקציר

בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת הגנתה, כי הפרסום שלה על כך שהתלוננת השתמשה באלימות כלפי כלבים היה אמת. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעת כי פעלה בתום לב, וציינה כי הפרסום שלה ברשתות החברתיות, שהיה בעל תפוצה רחבה, מצביע על חוסר תום לב. תחת זאת, השופט מצא כי כוונת הנתבעת הייתה להזהיר את בעלי הכלבים מפני פגיעה אפשרית בחיות המחמד שלהם ולא לפגוע בתובע באופן אישי. למרות שהשופטים הכירו בהשפעות המזיקות של הפרסום על עיסוקה של התובעת, הם החליטו לגלות סלחנות כלפי הנתבעת, לאור פרשנותה השגויה לאירוע. כתוצאה מכך, בית המשפט הורה לנתבעת לשלם לתובע 50,000 ₪ כפיצוי בגין לשון הרע, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, וכיסתה את הוצאותיה ושכר טרחתה של התובעת, בסך כולל של 8,800 ₪. סכום זה היה אמור לצבור ריבית עד שהנתבע יבצע את התשלום בפועל. עוד ציינה השופטת כי מאחר שבית המשפט פסק לטובת תביעת לשון הרע של התובע, אין צורך לדון בפיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, כדי להימנע מכפל פיצוי.