רע"א 18393-09-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות ערעור (רע"א 18393-09-25), תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **רקע כללי:** ההליך עוסק בבקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר דחה בקשה לביטול פסק בוררות. המחלוקת המקורית נבעה מיחסי שותפות עסקית שהתגלעו בין יעקובי (המבקש) לבין אורי תגר ז"ל, בחברת "מכנו-דין בע"מ". הסכסוך התגלגל להליך בוררות ארוך, במהלכו נשלחה טיוטת פסק בוררות, אך לאחר מכן ניתן פסק בוררות סופי בתוצאה שונה. המבקשים עתרו לבית המשפט המחוזי לביטול פסק הבוררות, בטענה שהבורר לא הכריע בכל העניינים שנמסרו לו, וכן טענו לנימוקים נוספים. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, וכעת הבקשה לרשות ערעור בפני בית המשפט העליון. **עקרונות משפטיים וחידושים בהחלטה:** 1. **היקף ההתערבות השיפוטית בפסקי בוררות (סעיף 11 להחלטה):** * **עקרון מנחה:** בית המשפט העליון חוזר ומדגיש את הלכת היסוד לפיה רשות ערעור בענייני בוררות תינתן במקרים חריגים בלבד. ככלל, ההתערבות השיפוטית מוגבלת למקרים בהם עולה שאלה עקרונית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר נדרשת התערבות משיקולי צדק או למניעת עיוות דין. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט מדגיש כי הלכה זו יפה ביתר שאת כאשר הבקשה נסובה על אישור או ביטול פסק בוררות. הדבר משקף את הרצון לשמור על מעמדו של מוסד הבוררות כאמצעי יעיל וסופי ליישוב סכסוכים, ולהימנע מ"גלגול" הליכים שיפוטיים תחת מעטה של ערעור על בוררות. 2. **השלבים בהליך הבוררות – שליחת טיוטת פסק (סעיף 12 להחלטה):** * **טענת המבקשים:** המבקשים טענו כי שליחת טיוטת פסק בוררות לצדדים סיימה את הליך הבוררות, ועל כן הבורר לא היה רשאי לשנותה באופן מהותי. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט דוחה טענה זו, וקובע כי: * **חידוש/חיזוק עיקרון:** כל עוד הבורר לא חתם על פסק דינו והפיצוֹ לצדדים, מלאכתו לא נסתיימה. הוא רשאי, ואף חייב אם רואה לנכון, לשנות את דעתו הסופית. * **היעדר חידוש:** טענה זו הועלתה לראשונה במסגרת בקשת רשות הערעור, ובית המשפט לא ראה בה חידוש המצדיק דיון מעמיק, שכן אינה מעוררת שאלה עקרונית חדשה. * **מניעת "מקצה שיפורים":** בית המשפט מבהיר כי בקשת רשות ערעור אינה פתח להעלאת טענות חדשות שלא הועלו בשלבים קודמים. * **התבססות על החלטת המחוזי:** בית המשפט המחוזי כבר הורה לבורר לסיים את הליך הבוררות, תוך שהוא מוסמך "להביא את הבוררות לידי סיום על דרך מתן פסק בוררות סופי... הבורר רשאי להפוך את הטיוטה לפסק בוררות, לשנותה, או להשלימה, או לנסח מסמך חדש – הכל לפי שיקול דעתו וטוב שכלו". קביעה זו מחזקת את העמדה כי שינוי טיוטה אינו בהכרח פסול. * **מניעת עיוות דין:** בית המשפט קובע כי למרות אי הנוחות מסוימת שייתכן ונובעת מהפער בין הטיוטה לפסק הסופי, השינוי נעשה לאחר המשך דיון, ולא הוכח כי נגרם עיוות דין למבקשים. 3. **הכרעה במכלול הטענות – "חמשת הנושאים" (סעיף 13 להחלטה):** * **טענת המבקשים:** הבורר נמנע מהכרעה ב"חמשת הנושאים" שהועלו, ובכך הפר את חובתו להכריע בכל העניינים שנמסרו לו. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט דוחה את הטענה. * **היקף הבוררות:** בית המשפט המחוזי קבע כי ההחלטה ש"הרחיבה" את סמכות הבורר אפשרה למבקשים להעלות אך ורק טענות הגנה, ולא כל טענה באשר היא. משכך, אם הסוגיות אינן עולות כדי טענות הגנה במסגרת ההתחשבנות שהוגדרה, הבורר לא היה מחויב להכריע בהן. * **"תעתוע" או "תרגיל":** בית המשפט המחוזי ראה בפסקה 4 לפסק הבוררות, בה פורטו הנושאים שלא נידונו, כ"תעתוע" או "תרגיל" של המבקשים, שנועד להכין תשתית לבקשה לביטול הפסק. * **עיוות דין והידרשות לעובדות:** בית המשפט העליון מבהיר כי אמנם הכרעה בטענה משפטית בדבר אי-הכרעת הבורר יכולה להיות כרוכה בהידרשות לסוגיות עובדתיות, אך הדבר אינו שולל את יכולת בית המשפט להגיע להכרעה. * **עקרון ההדדיות ובית דין לעבודה:** לגבי טענת ההדדיות במשיכות, בית המשפט מציין כי גם אם נקבל את טענת המבקשים כי סוגיה זו לא הוכרעה סופית על ידי בית הדין הארצי, הרי שהבורר אינו חייב להידרש לכל טענה וטענה. די בכך שהבורר הכריע במכלול הסוגיות שנמסרו לו. הימנעותו מלדון בטענה ספציפית, כאשר הכריע במחלוקת העיקרית, אינה מקימה כשלעצמה עילה לביטול הפסק. * **חידוש/הדגשה:** ההחלטה מדגישה שוב את הגבולות המצומצמים של ביקורת שיפוטית על פסק בוררות. הבורר רשאי לקבוע את היקף הדיון ואת הטענות בהן הוא מוצא לנכון להכריע, כל עוד הוא מכריע במחלוקת העיקרית שנמסרה לו. 4. **תיקון פסק בוררות (סעיף 14 להחלטה):** * **טענת המבקשים:** בית המשפט שגה כשדחה את בקשתם לתיקון פסק הבוררות לפי סעיף 22 לחוק הבוררות, וכי מדובר בטעויות אריתמטיות ברורות. * **קביעת בית המשפט:** בית המשפט דוחה טענה זו. * **סמכות מצומצמת:** סמכות התיקון לפי סעיף 22 לחוק היא מצומצמת ואינה מאפשרת "פתיחה מחדש" של הדיון בטענות מהותיות. * **הבחנה בין טעות מהותית לטעות סופר:** בית המשפט מאמץ את קביעת המחוזי כי הטענות לא היו בגדר טעויות אריתמטיות פשוטות, אלא טענות מהותיות שכבר נידונו והוכרעו. * **התייחסות לנימוק הבורר:** בית המשפט מציין כי בית המשפט המחוזי כן התייחס לכך שהבורר דחה את הבקשה באופן לקוני, אך הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין, כאשר הבקשה היוותה חזרה על טענות שכבר הוכרעו, הדבר אינו מצדיק התערבות. 5. **התייחסות לטענות נוספות (סעיף 15 להחלטה):** * **ויתור על טענות:** בית המשפט מציין כי המבקשים ויתרו במפורש על טענותיהם בדבר מסכת איומים ולחצים שהופעלו על הבורר, ולכן אין מקום לדון בהן. עקרון זה מדגיש את חשיבות העלאת כלל הטענות בשלבים הרלוונטיים. **סיכום:** החלטת בית המשפט העליון בבקשה זו מדגימה שוב את הגישה המרוסנת של בתי המשפט להתערבות בהליכי בוררות. היא מחזקת את העקרונות הבאים: * **כיבוד מוסד הבוררות:** בית המשפט שואף לשמור על מעמדו של הבורר כמכריע סופי בסכסוכים, ולהימנע מהפיכת הליכי בוררות למסלול לערעורים משפטיים. * **היקף מוגבל של ביקורת שיפוטית:** ההתערבות מותרת רק במקרים חריגים ובהתקיים עילות ספציפיות, כגון היעדר סמכות, פגמים מהותיים בהליך, או עיוות דין. * **שליחת טיוטה אינה סוף פסוק:** שליחת טיוטת פסק אינה מונעת מהבורר לשנות את דעתו ולשלוח פסק סופי בעל תוצאה שונה, כל עוד לא חתם עליו באופן סופי. * **הבחנה בין טענות מהותיות לטעויות טכניות:** סעיף 22 לחוק הבוררות מיועד לתיקון טעויות ברורות ופשוטות, ולא לדיון מחדש בטענות מהותיות שכבר הוכרעו. במקרה זה, בית המשפט העליון מצא כי בקשת המבקשים אינה עומדת באמות המידה המחמירות למתן רשות ערעור, ועל כן דחה את הבקשה, תוך חיוב המבקשים בהוצאות.