עב"ל 271/99

תקציר

המערערים במקרה זה מערערים על החלטת בית המשפט האזורי נצרת לדחות את תביעתם בדבר תקנות המוסד לביטוח לאומי בדבר מתן קצבה מיוחדת לנכים. המערערת, שנקבעה לה נכות עבודה יציבה בשיעור של 100%, טוענת כי התקנות אינן חוקיות ובלתי סבירות משום שהן מבססות את הזכאות לקצבה ואת סכומה על הסכם הניידות. לטענתם, התקנות צריכות לפרט את הקריטריונים לזכאות ואת הסכומים כשלעצמן, וכי הפניה להסכם חיצוני אינה ראויה. עם זאת, בית המשפט מוצא כי התקנות הותקנו במסגרת הסמכות המוקנית בחוק הביטוח הלאומי, והן סבירות. החוק מעניק סמכות רחבה להתקין תקנות בדבר תשלומים חד פעמיים לנכים, והסכם הניידות הנזכר רלוונטי לאנשים עם מוגבלות בניידות, כמו המערערת. כמו כן, התקנות מפרטות ומבהירות את המתווה הרחב שקובע החוק, ולכן עדיפות על הנוסח הקודם. עוד קובע בית המשפט כי מטרת הקצבה היא לפתור בעיות ניידות ולכן ליקויים אחרים שאינם קשורים לניידות אינם צריכים לזכות את המערערת בהטבות נוספות. לבסוף, בית המשפט מציין כי טענות המערערת בדבר מימון רכב לפי סעיפים שונים בחוק הביטוח הלאומי אינן במקומן, שכן סעיפים אלה אינם קשורים לנושאי ניידות. לפיכך, הערעור נדחה.