רע"א 6489/09

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם תניית בוררות מחוזה שכירות מקורי חלה על הסכמים מאוחרים יותר בין הצדדים, בפרט לגבי חוזה בית שני. חוזה החכירה המקורי כלל תניית בוררות, והשאלה הייתה האם סעיף זה חל גם על מחלוקות הנוגעות לחוזים מאוחרים יותר שהתייחסו לחכירה המקורית. בית המשפט הדגיש כי רשות ערעור בענייני בוררות ניתנת רק לעתים רחוקות, למעט במקרים חריגים, שהדבר נחשב. בית המשפט ציין את אופיים הספציפי של סעיפי בוררות, השונים מסעיפי חוזה טיפוסיים, וקבע כי אין די בהתייחסויות כלליות לחוזה קודם המכיל תניית בוררות כדי להחיל את הסעיף על סכסוכים במסגרת חוזה מאוחר יותר, אם החוזה המאוחר מתייחס לסוגיות חדשות וספציפיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי חוזה הבית השני היה שונה, קבע תנאים חדשים ולא רק תיקן את חוזה השכירות המקורי. לפיכך, תניית הבוררות לא חלה על סכסוכים הנובעים מחוזה חדש זה, שכן הסעיף הנדון סייג עצמו בכך שהחריג עניינים בעלי סעיפים מיוחדים בהסכמים החדשים יותר. משכך, אישר בית המשפט את החלטת בית המשפט המחוזי לדחות את תחולת תניית הבוררות על חוזה הבית השני ודחה את הערעור, תוך שהוא קובע כי על המבקש לכסות את הוצאות המשפט של המשיבים.