רע"א 3463/11

תקציר

במקרה משפטי זה, נדרש בית המשפט לביטול רישומו של בית משותף לאחר הריסתו המלאה. בתחילה היה ניסיון לפתור את המחלוקת בידידות באמצעות הצעת פשרה, אך הדבר נכשל והצריך הכרעה לגופו של עניין. הדיון נסב סביב סעיף 146 לחוק המקרקעין, המאפשר למפקח על רישום המקרקעין לבטל רישום של בית משותף אם כל בעלי הדירות מסכימים לכך או אם הבניין נמצא בלתי ראוי לרישום. תפקידו של המפקח הוא מינהלי ולא שיפוטי, ולוודא שהרישום משקף את המציאות, שכן בניין שנהרס אינו עונה עוד להגדרה החוקית של "בית". בית המשפט מצא כי אם בית נעלם לחלוטין ולא ייבנה מחדש, המפקח נאלץ לבטל את רישומו כדי לנהל רישומים ציבוריים מדויקים. הביטול מביא לכך שבעלי דירות לשעבר הופכים לבעלים משותפים של חלק לא מוגדר בקרקע בהתאם לרכוש המשותף שהיה להם בבית המשותף. עם זאת, הביטול העלה חששות לגבי אובדן היתרונות הקנייניים הקשורים לדירות בודדות, כמו מיקום או נוף, שאינם נחשבים בבעלות משותפת. למרות שפערים אלה הודגשו כבלתי מידתיים, צוין כי ניתן היה לטפל בהם בתקנון הבית המשותף בעודו על כנו. בסופו של דבר, הערעור על החלטת בית המשפט המחוזי לבטל את הרישום נדחה, שכן לא הייתה עילה להתערבות, ופסק הדין נתמך על ידי השופטים ארבל וזילברטל.