בג"צ 3472/92
פסק-דין עליון
תקציר
התביעה בבית המשפט העליון עסקה בעותרים מגבעת זאב שטענו כי הם, כמשלמי אגרות טלוויזיה חוקיות, קיבלו קליטה באיכות שידור ירודה וביקשו שירות משופר מרשות השידור. בית המשפט בחן את החובות במשפט הציבורי, תוך שימת דגש על חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת כעקרונות יסוד. על רשות השידור הוטל להבטיח קליטה באיכות סבירה אך במסגרת מגבלות תקציביות. בית המשפט הכיר בכך שהאתגרים הטופוגרפיים אינם מאפשרים קליטה שוויונית בכל התחומים. בעוד מגבלות התקציב גרמו לכך שלא ניתן היה לתעדף כל נושא קליטה, הוצעו לעותרים פתרונות מעשיים כגון צלחת לוויין משותפת או חיבור לטלוויזיה בכבלים. בית המשפט הגיע למסקנה כי חלופות אלה הן סבירות וכי דרישת העותרים מהרשות לכיסוי כל העלויות אינה מוצדקת, נוכח ההתחייבויות התקציביות הכלליות והפתרונות הקיימים. בסופו של דבר, העתירה נדחתה, תוך חיזוק העיקרון כי הקצאת משאבים היא עניין של רשות שבשיקול דעת, ולא לצורך הכרעה שיפוטית, אלא אם כן נפגעת עקרונות המשפט המינהלי.
בג"צ 3472/92 יוסף ברנד ו-682 אח' נ' שר התקשורת, עליון (27.6.1993)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.