רע"א 9182/00

תקציר

פסק דין זה סובב סביב מערכת יחסים משולשת מורכבת הכוללת מוכר נכסים, קונים ובנק מלווה. הטענה המרכזית היא מימוש משכון שנרשם לטובת הבנק על זכויות הרוכשים בנכס, למרות שהבעלות בנכס האמור לא הועברה לידי הרוכשים. המוכר, במקרה זה, עיזבונה של רומיה דיפני ז"ל, טוען כי לבנק אין זכות לבצע את המשכון ללא הליכים משפטיים נוספים. בינתיים, הבנק טוען כי יש לו את הזכות להחזיר את ההלוואה ישירות מהנכס. פסק הדין בוחן באופן מקיף פסקי דין קודמים במקרים דומים, ובראשם פרשת שטיינמץ, שקבעה כי שעבוד על זכויות הרוכש אינו שקול למשכנתא על הנכס עצמו. זכויותיו של הבנק במצבים כאלה מוגבלות, ועליו לפעול בדרכים משפטיות ספציפיות למימוש המשכון. בנוסף, פסק הדין בוחן את השפעתו של פסק דין אהרונוב, המכיר בזכויות הוגנות בעסקאות מקרקעין, אך בסופו של דבר מגיע למסקנה כי הוא אינו משנה את ההבחנה העקרונית בין משכון על זכויות הרוכש לבין משכון על הנכס. פסק דינה של השופטת פרוקצ'יה, עליו הסכימו השופטים חיות וריבלין, מצדד בעיזבון ומדגיש כי חובת הבנק ושעבודו על זכויות הרוכשים אינם מקנים לו זכות אוטומטית לבצע את הנכס ללא הליך הוגן. כתוצאה מכך, פסק דינו של בית המשפט המחוזי מתבטל, והבנק נדרש לשאת בהוצאות המשפט של העיזבון.