ע"א 7962/21

תקציר

הערעור נדחה על סמך תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018, בשל התנהלותו הפסולה של המערער במהלך הליכי פשיטת רגל. ההחלטה חוזרת ומדגישה כי פשיטת רגל מעניקה חסד חקיקתי לחייבים, ומאפשרת להם להשתקם כלכלית, אך היא מחייבת אותם לפעול בתום לב, במיוחד אם פתחו בהליכים. על החייב לדבוק בהגבלות שהוטלו, לבצע תשלומי חובה ולגלות פרטים פיננסיים מלאים. במקרה דנן, המערערת לא עמדה בהתחייבויות אלה, צברה פיגורים והזניחה את הדוחות החודשיים, מבלי לבקש הפחתת תשלומים. הועלו חששות מפני תשלום מועדף לנושים בשוק האפור ומכירת נכסים לפני ההליך, שנתפסו כסימנים לחוסר תום לב. חרף טענותיו של המערער והביקורת על חריצותו של המנהל המיוחד, לא מצא בית המשפט עילה להתעלם מהתנהלותו של המערער, בהתבסס על המלצות המנהל ולאחר ששקל את העובדות ואת הטיעונים בעל-פה. הסתמכותו של בית המשפט על המנהל המיוחד, גוף אובייקטיבי בתיקי פשיטת רגל, נמצאה ראויה, ולא ניתן צו להוצאות, שכן לא היה צורך בתגובה לערעור.