ע"א 404/70

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך על מזונות ילדים בעקבות גירושין של ההורים. בני הזוג הגרושים הסכימו על סכום המזונות בהסדר הגירושין שלהם, שאושר על ידי בית הדין הרבני, אך הילדים, המיוצגים על ידי אמם, הגישו לבית המשפט המחוזי תביעה להגדלת הסכום בטענה שהסכמת הוריהם בהסכם הגירושין אינה מחייבת אותם. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, מה שהוביל את הילדים לערער, בטענה כי הוריהם אינם יכולים לשמש כאפוטרופוסים הטבעיים שלהם בהסכם הגירושין וכי פסק הדין של בית הדין הרבני אינו חל עליהם. בית המשפט העליון, בדעת רוב, קבע כי אין די בהסכמת ההורים בהסכם גירושין בעניין מזונות הילדים כדי לחייב את הילדים אלא אם כן העניין נדון בתביעה נפרדת מטעמם, ובכך הבטיח כי זכויותיהם לא יוזנחו. הצהרת ההורים בהסכם הגירושין, לפיה הם פועלים בשם הילדים, נתפסה כפורמלית גרידא, ובית הדין הדגיש כי הורים המייצגים את ילדיהם בעניינים אלה עלולים ליצור ניגוד עניינים. לפיכך התקבל הערעור, והתיק הוחזר לדיון מחודש בבית המשפט המחוזי. השופט זוסמן, בדעת מיעוט, חלק על כך וקבע כי לבית הדין הרבני סמכות לדון בנושא וכי להורים, כאפוטרופוסים טבעיים, יש זכות להסכים לפסק הדין בעניין מזונות ילדים. לדבריו, הסכם בין ההורים בעניין מזונות ואישור בית המשפט לו תקף ומחייב את הילדים, אלא אם יוכח אחרת.