עמ"ש 65410-11-21

תקציר

בפסק דין זה דן בית המשפט בטענת המערערת כי היא זכאית לחלק בדירה כולה, לרבות רובע שנוי במחלוקת שירש המשיב. המערערת טענה כי הדירה, אותה שיפצו במשותף והתגוררו בה במשך עשור, זכתה ליחס של נכס משותף, ויעידו על כך התשלום המשותף שלהם עבור השיפוצים. המשיב נמנע מלהעלות בתצהירו כל טענה שכנגד, תוך התעלמות מטענות המערערת, שהותירו את גרסתה ללא עוררין. בית המשפט הדגיש כי שתיקתה של המשיבה מהווה ויתור על הגנה וכי שתיקה זו, כנגד התצהיר המפורט והראיות שמסרה המערערת, מצדיקה קבלת טענותיה. השופטים דנו בתקדימים משפטיים בנושא שיתוף בנכסי הנישואין, והדגישו את נטייתו של בית המשפט להכיר בבית המגורים המשפחתי כנכס משותף, במיוחד אם בוצעו השקעות משותפות משמעותיות. בית המשפט ציין את החשיבות בכך ששני הצדדים רכשו שלושה רבעים מהדירה מאחיו של המשיב, ובכך תמך בטענת המערערת. השופטים הגיעו למסקנה כי הראיות, יחד עם היעדר גרסה סותרת מצד המשיב ואופי נישואיהם והשקעותיהם, מלמדים על כוונה ספציפית לחלוק את הדירה כולה. משכך, פסק בית המשפט לטובת המערערת, העניק לה מחצית מהתמורה ברובע שבמחלוקת בדירה ופסק לה הוצאות משפט. פסק הדין הדגיש נקודת מבט משפטית רחבה יותר על הוגנות בחלוקת רכוש במסגרת הנישואין.