תלה"מ 5383-06-18

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת על תשלום מזונות ילדים בתיק גירושין. הטענה העיקרית שהועלתה על ידי האב הייתה כי האם היא הבעלים של הבית בו התגוררה, ולכן אין לחייבו בתשלום עבור רכיב הסעיף במשכנתא. בית המשפט דחה את תביעתו העיקרית של האב וקבע כי עליו להשתתף בסעיף המזונות. ההחלטה התבססה על מספר גורמים. ראשית, בית המשפט הכיר בכך שהכנסתה הפנויה של האם נמוכה יחסית לזו של האב, שכן היו לה חובות טיפוליות נוספות וזמן פנוי מוגבל להגדלת הכנסתה. שנית, בית המשפט ציין כי החזרי המשכנתא הנוכחיים היו למעשה נמוכים יותר מכל תשלומי שכר דירה פוטנציאליים, מה שהבטיח כי לאב לא ייקלע חיסרון מכיסו. יתר על כן, בית המשפט התחשב בטובת הילד ובעובדה שהילד התגורר בעיקר עם האם, ולכן הבית יכול להיחשב כביתו העיקרי של הילד. עוד הדגישה השופטת כי יש לראות את פסק הדין כמשלים לפסיקת המזונות השוטפים, ולכן, לאחר ששקל את מכלול הנסיבות, הורה לאב לשלם 750 ₪ נוספים בגין רכיב המזונות, בנוסף לחיוב המזונות הנוכחי. ההחלטה נכנסה לתוקף החל מנובמבר 2022, והאב נדרש גם לשלם את כל הפיגורים שנצברו מאז. לבסוף, שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, וניתן היה לפרסם את פסק הדין לאחר החיסרון הדרוש לפרטיות.