ע"א 2048/05

תקציר

המשיב, בנק, תבע את המערער בגין החזרת כספים שהועברו לחשבונו עקב טעות, וכן תשלום יתרת חובה בחשבונו בבנק. המערער עבד כרואה חשבון והעביר את רשימת שכרו לבנק המשיב כמדי חודש. עם זאת, הבנק המשיב החזיר את הכסף לחברה לאחר שהבין כי ההעברה אינה מאושרת, ודרש את השבת הסכום מהמערערת. בית משפט קמא קיבל את טענת הבנק ודחה את תביעתה שכנגד של המערערת, והביא את המערערת לערער על פסק הדין. ערכאת הערעור אישרה את ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא, מהם עולה כי המערער פעל במרמה וללא הרשאה לקבלת הכספים. משכך, היה המשיב רשאי לדרוש את השבת הכסף מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט. גם טענות המערער בדבר דחיית תביעתו שכנגד ויתרת החוב נדחו, שכן בית המשפט מצא את מעשיו של המשיב כדין ונבעו מהתנהלותו של המערער עצמו. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת המערער כי יתרת החוב שולמה והייתה צריכה להילקח בחשבון בעת קביעת הסכום שהוא חייב למשיב. מבחינת הריבית על ההחזר, בית המשפט קבע כי הבנק רשאי לשערך את הכספים אך לא "להרוויח" יותר ממה שהוא זכאי לו. משנדחה עיקר הערעור, חויבה המערערת לשלם למשיב 8,700 ₪ שכר טרחת עורך דין, בעוד יתר רכיבי פסק דינו של בית משפט קמא נותרו על כנם.