בג"צ 5853/04

תקציר

בית המשפט בחן את המקרה והחליט לדחות את העתירה, תוך שהוא מדגיש כי הבטחה שלטונית חייבת להיות ברורה וחד משמעית באופן מפורש, כפי שנקבע בתקדימים משפטיים. בעתירה נטען כי הממשלה הבטיחה שתי הבטחות שימנעו הכרזה על שטח מאחז כשטח מתוחם: הראשונה, התחייבות לכאורה להימנע מפינוי המאחז, והשנייה, לקדם תכנון להכשלתו. עם זאת, בית המשפט מצא כי ההחלטה להוציא את המאחז מרשימת הפינוי נועדה לנהל משא ומתן על פינוי מרצון, ולא כהבטחה להכשיר או להימנע מפינוי לצמיתות. כמו כן, כל צעד לקראת סקר קרקע היה החלטה מבוססת מדיניות ולא הבטחות מחייבות להקמת הסדר חוקי. עצם ייזום הסקרים לא השווה להכשרת המאחז, שכן פעולה כזו דורשת אישורים ממשלתיים, עירוניים ותכנוניים נוספים. מאחר שהמאחז הוקם ללא היתרים או אישורים כדין, לא מצא בית המשפט בסיס להתערב בסמכותו של המשיב להכריז ולפנות את השטח. כל השופטים, כולל הנשיא ברק, הסכימו עם החלטת הפיטורים שניתנה ב-20 בספטמבר 2004.