סע"ש 40668-11-23

תקציר

התביעה נגד עיריית פתח תקווה סובבת סביב פיטוריו של ד"ר ברוכין, מורה לאזרחות, לכאורה בשל עבירות משמעת. בית הדין בוחן את עילות הפיטורים ואת ההליך שננקט, ומוצא פגמים משמעותיים בהליך. מתברר כי בית הדין למשמעת, שהיה אמון על הטיפול במקרים כאלה, פוטר בשל בעיות מימון, מה שיצר ואקום משפטי. הדבר מוביל לדיון בשאלה האם העירייה פעלה על פי הנוהל המתאים, ובפרט האם מעשיו של ד"ר ברוכין היוו עבירת משמעת או אי התאמה. מסקנת בית הדין היא כי העירייה לא הצליחה להוכיח כי ד"ר ברוכין ביצע עבירות משמעת, ומעשיו העידו יותר על עניין משמעתי מאשר על אי התאמה. לפיכך, לא היה מקום לכנס ועדת פיטורים, ודרך הפעולה הראויה הייתה הליך משמעתי. כתוצאה מכך, הפיטורים נחשבים כבלתי חוקיים, והעירייה נדרשת להחזיר את ד"ר ברוכין לתפקיד, תוך כיסוי הוצאות משפטיות. לגבי התביעה נגד משרד החינוך צוין כי המשרד לא ערך כל שימוע או חקירה בנוגע להתנהלותו של ד"ר ברוכין ולכן הטענה נגדם מוקדמת מדי. עם זאת, המשרד מונחה להחזיר לו את רישיון ההוראה. המשרד לא יגבה מד"ר ברוכין הוצאות כלשהן, שכן בית המשפט ימצא כי התביעה הייתה נחוצה. דעת מיעוט חולקת על החלטת הרוב, וסבורה כי הליך הפיטורים היה תקין ככלל והסנקציה מידתית. חוות דעת זו גורסת כי התנהלותו והצהרותיו של ד"ר ברוכין, במיוחד לאחר ה-7 באוקטובר, חצו את הגבול והצדיקו את פיטוריו.