ה"פ 621/07

תקציר

פסק הדין נסוב סביב חוזה משנת 1942 לקרקע חקלאית בכפר סבא. המשיב טען כי לבית המשפט אין סמכות עניינית לדון בתיק, והשופט דחה זאת בקובעו כי יש לבחון את תוקפו וטיבו של החוזה בין הצדדים. השופט סיכם את הדין בנוגע לקרקעות ישראל וחוסר היכולת להעביר את הבעלות עליהן לידיים פרטיות. כדי לעקוף זאת, נוצרים חוזי שכירות ארוכי טווח, המעניקים לדיירים תחושת בעלות. לאחר מכן פנתה השופטת לפרשנות החוזה הנדון, תוך התייחסות לדינים הרלוונטיים ולשיטת הפרשנות התכליתית. הם קיבלו את ראיות המבקש כי סבם שילם עבור הקרקע, דבר שמנהל מקרקעי ישראל לא סתר זאת. עם זאת, השופטת דחתה את טענת המבקשים, לפיה סבם לא היה מתקשר בחוזה אילו ידע שהזכויות במקרקעין יבוטלו. השופט קבע כי לא ניתן להוכיח את כוונותיהם של המנוחים המעורבים. לפיכך, החוזה נחשב לחכירה. למרות זאת, השופט קבע כי מינהל מקרקעי ישראל כבול לנורמות של המשפט הציבורי והפרטי כאחד, ולכן מוטלת עליו חובת תום לב מוגברת. השופט מתח ביקורת על טענת רמ"י כי חוזה השכירות פקע מבלי לקיים הליכים נאותים והמשיך לדון עמו בזכויות המבקש. בעוד השופטים הדגישו כי אין זה מתפקידו של בית המשפט להעביר את קרקעות קק"ל לבעלות פרטית, הם הדגישו את הצורך של מנהל מקרקעי ישראל לשקול מחדש את המקרה הספציפי של המבקש ולדון בנסיבותיו. ההחלטה אישרה את חוזה החכירה ודחתה את בקשת המבקש להקים מבנים נוספים על הקרקע, ובשל הנסיבות לא נפסקו הוצאות.