בפ"מ 3692-01-26

תקציר

בפנינו החלטת בית משפט השלום לתעבורה בעכו (השופטת יונת הברפלד-אברהם) בבקשה לביטול פסילה מנהלית ואיסור שימוש ברכב, שהוטלו על המבקש, מוחמד אבו דעוף, בגין חשד לנהיגה תחת השפעת סמים. **המסגרת הנורמטיבית והפסיקתית:** ההחלטה מתבססת על הוראות סעיף 47 לפקודת התעבורה, המקנה לקצין משטרה סמכות לפסול מנהלית נהג מלהחזיק ברישיון נהיגה. תכלית הפסילה המנהלית, כמפורטת בסעיף 7 להחלטה, הינה מניעת סכנה מידית הנשקפת לציבור, ולא הענשה. סעיף 47(ה) לפקודה קובע כי הרף המינימלי להפעלת הסמכות הינו קיום יסוד סביר להניח כי יוגש כתב אישום. הפסיקה פירטה שני תנאים להפעלת סמכות זו (סעיף 8 להחלטה): 1. **קיום ראיות לכאורה** המבססות את אשמת הנהג בעבירה המיוחסת לו. 2. **קיום מסוכנות לציבור** מהמשך נהיגת הנהג, בהתחשב בעברו התעבורתי ובמכלול נסיבות העניין. בית המשפט רשאי להתערב בפסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודה, לאחר בחינת התנאים המקדמיים שהתקיימו בפני קצין המשטרה (סעיף 8). בנוגע לרף הראיות הנדרש, ההחלטה מפנה למספר פסקי דין (סעיף 9): * **בש"פ 2177/98 ארנביב נ' מדינת ישראל**: הראיות הנדרשות אינן בעוצמה הזהה ל"ראיות לכאורה" הדרושות להגשת כתב אישום. * **בש"פ 8450/02 זינגר נ' מדינת ישראל**: הראיות בשלב זה, המורכבות מדוחות משטרה ונתונים ראשוניים, די בהן כדי להוות ראיה לכאורה. * **בש"פ 6983/10 קדוש נ' מדינת ישראל**: "ראשית הודאה" ותיעוד דברי הנהג בדוח שוטר, בצירוף התרשמות השוטר, די בהם כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית. **הכרעת בית המשפט:** בית המשפט דחה את הבקשות לביטול הפסילה המנהלית ואיסור השימוש ברכב (סעיף 6). **נימוקי הדחייה:** 1. **קיום ראיות לכאורה (סעיף 10):** * בדיקת שתן ראשונית נמצאה חיובית ל-THC. * ריח חומר החשוד כסם נידף מהרכב. * המבקש לא מילא בהצלחה בדיקת מאפיינים. * ממצאים אלו, בשלב זה, לרבות התוצאה הראשונית של בדיקת השתן, דוחות השוטרים וכישלון במבחן "אצבע לאף", מבססים קיומן של ראיות לכאורה לביצוע העבירה. 2. **פסילת בדיקת דם פרטית (סעיף 11):** * בית המשפט לא קיבל את בדיקת הדם הפרטית שביצע המבקש כראיה או כממצא שיש בו כדי לנגוס בראיות הקיימות. * לא הוכח כי אכן המבקש ביצע את הבדיקה, וכן לא נבדקו נסיבות אכילה ושתייה קודם לבדיקה. * הבדיקה בוצעה 14 שעות לאחר המועד בו נתפס המבקש, מה שמקשה על קבלתה כראיה מהימנה בשלב זה. 3. **קיום מסוכנות (סעיף 12):** * למבקש 6 הרשעות קודמות, ביניהן הרשעות משנת 2017 (אי ציות לשוטר) והרשעה אחרונה מיום 4.4.24 בנהיגה תחת השפעת סמים. * העובדה שהמבקש כבר הורשע בעבר בעבירה דומה, בנוסף למסוכנות העולה מהחשד לביצוע העבירה הנוכחית, מבססת קיומה של מסוכנות גבוהה. * ההחלטה מדגישה את חומרת עבירת הנהיגה תחת השפעת סמים ואת הסיכון המוגבר למשתמשי הדרך. 4. **דחיית טענות המבקש לגבי נסיבותיו האישיות (סעיפים 13-15):** * נסיבותיו האישיות של המבקש (צורך בפרנסה, טיפול בהורים קשישים) אינן גוברות על האינטרס הציבורי בשמירה על בטיחות הדרכים. * ההחלטה מפנה לפסיקה לפיה בטיחות משתמשי הדרך קודמת לפרנסתו של הנהג (בש"פ 5928/96 אבי ארנפריד, ע"ח 36394-08-15 סועד עלי). * במקרים של עבירות חמורות של נהיגה תחת השפעת סמים, שיקול הנסיבות המיוחדות אינו בעדיפות על פני רמת המסוכנות הגבוהה (ברע"פ 5355/22 נתנאל עמוס). * המבקש לא צירף כל ראיה התומכת בטענותיו לגבי תלות משפחתית. 5. **הטענה בדבר היעדר הנמקה (סעיף 16):** * בית המשפט קבע כי קצין המשטרה נימק את החלטתו כנדרש, בכך שפירט את העבירה ואת התוצאה החיובית בבדיקת השתן. * כן נקבע כי המבקש הוזמן לשימוע ואפשרות להשמיע טענותיו ניתנה לו. **החידוש המשפטי (כפי שעולה מההחלטה):** * **הדגשת התכלית המניעתית של הפסילה המנהלית:** ההחלטה חוזרת ומדגישה את מטרת הפסילה המנהלית, שהיא מניעת סכנה מידית ולא ענישה. * **אימוץ הפסיקה לגבי רף הראיות:** ההחלטה מיישמת את הפסיקה הקיימת לגבי הראיות הנדרשות בשלב הפסילה המנהלית, תוך הדגשה כי אין מדובר ברף הנדרש להרשעה. * **החשיבות של עבר תעבורתי בהערכת מסוכנות:** ההחלטה מדגישה כי הרשעה קודמת בעבירה דומה (נהיגה תחת השפעת סמים) מהווה גורם מכריע בהערכת המסוכנות. * **הגבלת משקלן של בדיקות רפואיות פרטיות בשלב המנהלי:** ההחלטה מבהירה כי בדיקות רפואיות פרטיות, ללא עמידה על קריטריונים ראייתיים מסוימים (כגון וידוא זהות, תנאי ביצוע), לא בהכרח יקבלו משקל משמעותי בשלב זה של ההליך. * **עליונות האינטרס הציבורי על פני נסיבות אישיות:** ההחלטה מאשררת את העיקרון לפיו בטיחות הציבור גוברת על שיקולים פרנסה או נסיבות אישיות, במיוחד בעבירות חמורות כגון נהיגה תחת השפעת סמים. * **התייחסות לחומרת עבירת הנהיגה תחת השפעת סמים:** ההחלטה מביאה ציטוטים מפסיקה המחזקים את חומרת העבירה ואת הצורך בטיפול "ביד קשה" כלפי נהגים המבצעים אותה. **לסיכום,** ההחלטה משקפת יישום של העקרונות המשפטיים הקיימים בדיני התעבורה בנוגע לפסילה מנהלית, תוך הדגשת חשיבות הראיות לכאורה, המסוכנות הנשקפת לציבור, וחומרת עבירות הנהיגה תחת השפעת סמים. בית המשפט בחן את טענות המבקש אל מול הראיות והפסיקה הרלוונטית, ומצא כי לא נתקיימו התנאים הנדרשים לביטול הפסילה המנהלית.