עמ"ש 11971-06-14

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך כספי בין אחים סביב הסכם הלוואה לרכישת דירה. התובע, שהלווה כספים לנתבע, ערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי לטובת הנתבעת, אשר קבע כי הסכם ההלוואה היה פיקטיבי ונועד להטעות את רשויות המס לגבי מקור המימון. ערכאת הערעור קיבלה את הערעור והפכה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הוא מצא כי בית המשפט המחוזי התערב שלא לצורך בממצאים העובדתיים ולא בחן את מכלול הראיות לעומק. לגופו של עניין, היא התעלמה מראיות משמעותיות התומכות בגרסת התובע ולא נתנה משקל מספק לקשיים הרבים שעוררה גרסת הנתבע. בגרסה המקורית שמסרה הנתבעת, טרם יוצגה, נכתב כי החוב כבר נפרע, מה שסותר את טענתה הנוכחית כי ההסכם פיקטיבי. בית המשפט מצא גם את עדותה הכבושה של הנתבעת, שהוגשה חצי שנה לאחר הגשת התביעה, לא משכנעת וחסרה פירוט, במיוחד בכל הנוגע לזהות המאהב שלה שלכאורה נתן לה את הכסף. זאת ועוד, גרסת התובע הייתה סבירה יותר ונתמכה בראיות כתובות, ואילו הגנת הנתבע לא הייתה עקבית והעלתה ספקות מהותיים. פסק הדין מתח ביקורת חריפה על הסתמכות היתר של בית המשפט המחוזי על עדותה של אהובתו של הנתבע, שאינה אמינה, וציין כי הנתבעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בסופו של דבר, בית המשפט לערעורים קבע כי הסכם ההלוואה היה אמיתי והורה לנתבעת לפרוע בצירוף שכר טרחה וריבית.